מפייס כתב הש"ך דטעם זה קאי אדלעיל בפורע חוב שלא מדעתו אבל במלוה דוחק לא שייך האי טעמא אלא טעם כדאיתא בתוספות שהייתי מוצא אוהבים שהיה פורעים עבורי והוא כעין טעם זה והמחבר קיצר בדבר ע"ש ובאמת כפי שפירשתי בתומים סק"א הנ"ל פי' ב"ח שאינו דוחק וב"ח דוחק ושכן ס"ל הרי"ף והרמב"ם וסמ"ג וכן הפי' בירושלמי וזהו דעת המחבר שאין מחלק כלל בין דוחק לאינו דוחק שפי' א"ל הטעם של המחבר מפייס את המלוה אבל היותר נכון כדברי הש"ך:
אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.