ואפילו אם היה המלוה דוחקו וכו' הש"ך בסק"ג וה' האריך ודעתו שרוב פוסקים חולקים בדבר זה וס"ל אם המלוה דוחק צריך לשלם ודעתו שהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג דהביאו הירושלמי דכתובות להלכה והשמיטו דבר זה דב"ח דוחק ש"מ דלא ס"ל כן בב"ח דוחק ועכ"פ בזה תבנא לדינא דהוי ספיקא דדינא גבי ב"ח דוחק והממע"ה ועיין תומים דהעליתי דאף דגי"ת מסכים לדבר מכל מקום לבבי לא ידמה כן דלדבריהם קשה על הרמב"ם דכתב בהל' שקלים מי שנדר הנאה מחבירו שוקל שקלו ה"ל לחלק דדוקא בששלח ונאבדו אבל לא מתחלה דכך צ"ל לפי פירושם עיין שם וגם העליתי קו' על הגי"ת שנסתייע מדברי רש"י כתובת ונעלם ממנו באותו שעה רש"י בנדרים ועיין עוד מ"ש בפלפול רב בתוס' ופי' מספיק בירושלמי וכן טעם נכון להשמטתן של הרי"ף והרמב"ם הך דירושלמי ע"ש והנה דעת הש"ך לומר דגם הירושלמי ס"ל דגבי ב"ח דוחק צריך לשלם והביא ראיה מירושלמי דנדרים ועיין תומים דהעליתי דדבריו תמוהים ולחנם טרח ויגע ושלח ידו להגיה ובכל זאת לא הואיל ולענ"ד הדבר ברור בירושלמי כפי שהעליתי בתומים בלי פקפוק וכן משמע קצת ברשב"א לנדרים כפירושי ולכן ברור דהרי"ף והרמב"ם והמ"ג ס"ל כדעת המחבר דאפילו בב"ח דוחק ודלא כש"ך וכן דעת רוב הפוסקים ואין לזוז מדברי המחבר בשום אופן ועיין בתומים הדברים באריכות מילתא בטעמא:
אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.