יכולים לחזור בהם וכו' אפי' התובע שוותר בפשרה קצת מתביעתו ומחלו לנתבע לא אמרי' מחילה אין צריך קנין דדוקא מחילה דמוחל מעצמו ומרצונו אבל כאן דנעשה ע"פ דיינים ושלא מדעתו יכול לומר הדיינים הטעו אותי ושלא מרצוני מחלתי ולכך צריך קנין סמ"ע. וא"כ בפשרה שעשו בעלי דינים בעצמן ביניהם בזו לא שייך הך טעמא והוי מחילה וא"צ קנין כ"כ מהר"ם לובלין סימן מ"ז והביאו הש"ך ע"ש וכן אם לאחר הפשרה אמר הבע"ד אני מוחל לך הוי מחילה ד"מ וסמ"ע ופי' הט"ז דהיינו שלא היה להפצרת הדיינים אבל אם היה להפצרתם יכול לומר לא היה לבי שלם למחילה רק להשמט מהפצרתם ונכון הוא:
אורים ותומים, אורים · סימן י״ב, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.