אם ידוע שיש לו עסקא מאחרים כו' דעת הש"ך דידוע בעדים ושהוא תוך זמנו שודאי שלא פרעו כלל דאל"כ הא נוכל לטעון דהחזיר לו העסקא והא דבעי נאמנות דידיה דאל"כ אמרינן דהך עסקא הוציא ואינו בעין ודבריו דחוקים ולא ידעתי מה צווך לזה הא יש לו מנו דיהיב לו וא"כ אף באומר שלא היה מחזיר העסקא היה נאמן במגו רק כל ריעותא דמגו דה"ל במקום חזקה דחזקה כל מה שהוא ברשות אדם הוא שלו וזהו באין ידוע דיש בידו משל אחרים אבל בידוע הא אזלא חזקה די דהא רגיל להיות בידו משל החרים וה"ל כמו סרסור דלא אמרינן ביה חזקה זו ויש לו מגו מעליא ונאמן שהוא של עסקא ולא היה מחזיר לו כלל וכלל וזה פשוט ובריר:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ט, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.