אורים ותומים, תומים · סימן צ״ט, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

קודם שנשבע דעת הב"ח דאם אמר אז שמוחזקין בו דלית לי' נכסים דחייב לאחר נאמן כי מה קנוני' יש לו הא לית ליה והש"ך השיגו דלמא יש לו ואומר לקנוני' ואני לא הבנתי דבריו דהא אין מוחזקים בו דאית לי' רק דחושש הש"ך אולי יש לו בהסתר אם כן הא יש לו מגו דיהיב לאותו פלוני נכסים אלו דיש לו בהחבא ונחנו לא נדע והש"ך גופי' כתב ס"ק ו' באומר שחייב לאחר ויש לו מגו דיהיב לי' נאמן במגו וכאן כיון דאנו אין יודעים אם יש לו נכסי' הרי יכול ליתן נכסיו דיש לו בהחבא לאותו גבר ויש לו מגו ברורה ואין לומר דאולי אין רצונו להטמין מטמוניות או לתת לאחר פן יודע סודו ולכך מתחבל לומר דחייב לאחר דאם כן הא דפריך בגמ' פ' חזקת בראובן שמכר שדה שלא באחריות דא"י להעיד דמעמיד' בפני ב"ח ופריך הגמרא בממ"נ אי דאית ליה עליה דידי' הדר ואי דל"ל מה נ"מ וקשה מה קושי' דלמא יש לו מטמונים וחושש פן בין היום ומחר לאחר זמן יתגלה סודו ויטרוף הימנו ב"ח ולכך מתחבל שיהיה שדה זו קיים לגבות ב"ח ואם אח"כ יתגלה סודו מה שעבר עבר כי הלוקח היה שלא באחריות. אלא ודאי כיון דהוא בחזקת דלית ליה לא חיישינן דאית לי' במטמונים ומכ"ש בנדון הנ"ל דנשבע דלית ליה תו לא חיישינן למידי ודברי הב"ח ברורים:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.