אורים ותומים, תומים · סימן צ״ט, ב׳

נראה וכו' עיין אורים מ"ש בשם המ"מ דא"נ לומר דחייב לאחרים וכתב המ"מ דמזה מוכח דסבירא ליה לרמב"ם מלוה ע"פ מוקדם ומלוה בשטר מאוחר מלוה על פה קודם דאם לא כן מה קנוניא יש דנהי דהאמת אתו מ"מ הא מלוה בשטר קוד' וכ' הש"ך דאין כאן הוכחה דמיירי במטלטלין או נכסים שקנה אחר הלואת שניהם ובשטר לא נכתב דאקני ואם כן אלו האמת שחייב בעל פה גם כן היה הדין יחלוקו ולכך כתב הרמב"ם דא"נ מפני קנוני'. ואין דבריו ברורים כי בדבר שאין בו דין קדימה אם חייב לאחד מימים ימימה ובא היום לפני עדים ועושה לאחר שטר אחר שחייב לו טרם שגבה הראשון בב"ד הרי כל דברים הנ"ל שאין בהם דין קדימה יחלוקו בין שני חובות הללו וזה פשוט ואם כן המודה בב"ד שחייב לאחר בעל פה לא זו דיש לו מגו דאם רצונו לקנוני' הקצרה ידו לכתוב שט"ח בעדים שבעצם היום הזה נתחייב מנה לפלוני והרי כאן שני חובות שוי' ליטול בנכסי' ההם אף גם דמה שהודה בב"ד שחייב לפלוני מעת הודאה משוי' ליה חוב דלו יהיה דאינו חייב לו כלל מ"מ מתחייב בהודאתו בפני עדים כמש"ל בסי' מ' ומכ"ש המודה בפני ב"ד דמשעת הודאה הוי ליה לחוב גמור ואם כן עדיין מטלטלין ודכוותי' יחלוקו דהא יש כאן ב' חובות ואין נ"מ בקדימה ואיחור ועכצ"ל דמיירי הרמב"ם מנכסים שיש בהן קדימה ולכך לולי דאינו נאמן היה מלוה ע"פ קודם לגבות וזה פשוט וברור: