מתנה ע"מ להחזיר וכו' עיין אורים מ"ש בשם בעה"ת אך נראה כל זה הוא למ"ד דאין הבדל בין שבועה דלהבא ושבועה דלעבר אבל לפי דפסק הש"ע לעיל סי' פ"ז דיש הבדל א"כ בלא"ה לק"מ דאם יש מתנה ע"מ להחזיר והוא נשבע שאין לו אם כן בשעת שבועה מוציא שקר מפיו וחמירא ליה משא"כ אם לא ישבע רק כשירוויח שיתן לו ואח"כ ירויח הרי לא יצאה שבועה לשקר מפיו קילא ליה. ואין להקשות א"כ כשנשבע להבא למה לא יוכל להשביעו כל שלשים יום הרי כשנשבע כל ל' יום הרי חמירא ליה דהוי שבועה לעבר ויוצא שקר מפיו דהך שבועה בלא"ה חומרת הגאונים ולא החמירו בו אף דקילא ליה וזהו להטיל עליו שבועה בכוון מחדש בזו אמרינן בתקנתא דגאונים אין להחמיר כ"כ אבל מתחילת שבועה דבלא"ה נשבע כל שאנו יכולים לכלול בתוך שבועה דחמירא ליה ולא יקל ראשו בשבועה עבדינן ולכך כללינן בשבועה דלא החביא ולא נתן מתנה ע"מ להחזיר וזה פשוט ונכון:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.