אורים ותומים, תומים · סימן צ״ט, י״א

בערמה ותחבולה וכו' אין לתמוה למה לי כל הטעם זה הא באם רוצה הבעל חוב לגבות בטלה הקנין דהיה על תנאי ואם כן זוזי בהלואה לגבי מוכר ובא הבעל חוב או האשה וגובה הימנו מדר"ן וכ"כ הר"י בן הרא"ש בתשובה הטעם להדיא וכ"כ לקמן סימן קי"א ע"ש ומה צורך לזה דהואיל דהוא ערמה הפקיעו תז"ל תחבולותיו. ודוחק לומר דבין כך נתיקרה הקרקע ואם כן אם יועיל התנאי אין לבעל חוב רק דמי זבינא והשדה שוה ביותר דמה תחבולת רשע בזה עד שחייבים חכמי הדור לבטל ערמתו כיון דהדמים שנתן גובה הבעל חוב ואלו לא קנה כלל ג"כ היה לבעל חוב רק דמים כפי דמי זבינא ואין כאן תו תחבולות רשע ולכן נראה או דכך היה תנאי אם תרצה האשה או ב"ח לגבות שיהיה המכר בטל ודמי זבינא מתנה למוכר ואם כן אין כאן מקום לגבות. או שאחר כתובת אשה נתן כתב חוב לבניו אם כן אם הקנין קרקע בטל רק באנו לדון על המעות שביד המוכר הרי הוא מטלטלין ואין לאשה תביעה וקדימה כי יתומים מוחזקים ומה שגבה גבה ולכך צריך הטעם דחובה על ב"ד להפר עצת ערומים. נשאל הרב בעל תשובת חות יאיר בסי' ד' באחד שנתן שט"ח לבתו בסך מסוי' לגבותו מהיום ושעה אחת קודם מותו ואחר כך נשא אשה וכתב לה כתובה וכאשר מת ובאה האשה לגבות כתובה הוציאה הבת שט"ח שלה מוקדם ועלה בדעת השוא' הואיל ולא כוון להברחה רק באמת שתגבה בתו השטר קודם לאלמנתו שט"ח כשר והבת קודם בגבי'. והשיב הרב הנ"ל דמ"מ היה כוונתו להפקיע כתובתה ולכך פסק דאלמנה גובה כתובה וכתב דזהו ערמה דהא אין לו נזק בזה אפילו פ"א ולכך לא תועיל ערמתו ודבריו הם בלתי ראיה ואני חפשתי למצוא ראיה וחבר לדבריו ולא מצאתי כי אמת שמהר"ם בתשוב' כמ"ש המרדכי פ' ג"פ כתב דהיינו טעמא דאשה גובה כתובתה ממתנת ש"מ כדי שלא יבא כל אחד להפקיע כתובת אשתו ויתן במתנת ש"מ נכסיו לבנו ולקרוביו כו' וסיים כל היכי דאיכא לומר מאומד הדעת דאערומי קמערים להפקיע תקנת חכמים לאו כל כמיניה כמו שאמרו גבי קונמות דאלמהו רבנן לשעבודא כו' אף בזו דאם יהיה כל אדם יוכל לבטל תקנתא דרבנן אם כן שוי' מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא עכ"ל ומזה נוטי' הדברים קצת כמ"ש הרב בעל ח"י. אך באמת התם לית לי' פסידא כלל דנותן מתנת ש"מ דבחיים משתמש בהו כרצונו ובמותו בלא"ה תגבה אשה כתובה ואם כן יתחכם להערים לתת לבנו וקרוביו שדעתו נוחה מהם אבל זה שנתן שעבוד וחוב מוחלט ואם כן הרי חין שליט בנכסיו נמכור ולתתן לאח' דיבא ב"ח ויגבם וחם כן מהכ"ת יעשה זאת הלא זהו לא שכיח כלל ואיך יערים לבטל תקנתא דרבנן במה שנוגע לעצמו דהא בעובדא הנ"ל היה חיוב גמור ולא הברח' בעלמא כמבואר בשאלה ואם כן מי פתי יחייב עצמו ולמחר יתרושש וירצה למכיר נכסיו והלה מעכב ועזב חילו לאחרים ולא ידעתי מה שכתב דאין לו היזק פ"א היזקו מרובה למאוד שכל נכסיו משעובדים ואם היה אז תנאי שיכול למוכרן ולהלו' עליהן אם כן פשיטא דהיא בכתובת אשה קודמת ולכן דינו של הח"י צ"ע והנכון כדעת השואל ומהכ"ת לפסול שטר בלי טעם ובפרט לדעת ר"ת וסייעתו אפילו במבריח זוכה המקבל ומכ"ש בזה ואין לדברים אלו ממש: