שאלו היו מטלטלין מיד היו ב"ד מגבין הקשו הב"ח וט"ז דמשמע דמטלטלין אין נותנים זמן ולעיל בסימן ע"ג במשכון שביד המלוה נותנים ללוה זמן ב"ד ותי' דמשכון שאני דהמלוה סביר וקיבל ומלבד דזה דוחק אף גם דהא הטור והרא"ש כתבו לעיל סי' הנ"ל אות כ"ב דלכך נותנים לו זמן ל' יום דזולת המשכון אלו תובעו לדין היו נותנים לו זמן ב"ד ולדבריהם איפכא הוא ותלי תניא בדלא תניא. ולכן יותר היה נראה טעם הפרישה דמטלטלין דהוא בידו אם כן למה לא מכרן מקדם אם היה שכיח זבינא אבל במשכון דלא היה בידו לא היה מצוי כ"כ למוכרן. אך גם זה דוחק. ולכן נראה לפי מה שכתב הסמ"ע בעצמו בס"ק ב' ההבדל בין קרקע למטלטלין דבקרקא ליכא חשש הברח' וגביית ב"ח מאוחר אבל במטלטלין איכא הני חששות אם כן באמת במוסר מטלטלין לידו בתורת גוביינא פשיטא דצריך להמתין ל' יום כמו קרקע דהא ליתא חששות ביה כמו בקרקע ואם כן אף במשכון שביד המלוה ליכא הנך חששות ולכך צריך להמתין ולק"מ:
אורים ותומים, תומים · סימן ק׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.