וקורעין כו' תמה הסמ"ע על הרמב"ם ומחבר למה לא כתבו גם בזו דצריך לכתוב באדרכת' ששט"ח נקרע כמ"ש אחר כך על אדרכתא בנכסי' משעובדים. וכן תמה הלח"מ. ונראה דלק"מ דבדין זה מבואר דידוע לב"ד שיש ב"ח ומורידין את המלוה לתוכו לגוביינא כמבואר בש"ע ואם כן א"צ לכתוב בתוכו דאין לחוש לב"ד טועין שישכחו לקרוע שטר דמהכ"ת ישכחו כיון דנותנים לו קרקע לפרעון החוב מהכ"ת לא יקרעו השט"ח בתשלומיו משא"כ באדרכת' במשעבדי דלא נודע עדיין טיב נכסי' איך ומה רק נותנים לו לחפש אולי ימצא מקום לגבות בזו ודאי יש לומר אולי טעו הב"ד ולא קרעו השטר דאיך יקרעהו ועדיין לא בא לכלל גבי' כלל והתשלומין בספק וצריך חיפוש וגוביינא ולכך צריך לכתוב להדיא דקרעהו וא"ש ופשוט דכל מה דנוכל למעט שלא לחוש לב"ד טועין עושי' וחזקה על ב"ד שכל מעשיהם כהוגן:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ח, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.