אורים ותומים, תומים · סימן צ״ח, ד׳

על פקדון וכו' דעת הסמ"ע בס"ק ט"ו דהך מיד הנאמר גבי פקדון אין פי' כמילת מיד האמור מקדם דבפקדון על כל פנים ממתינים שלשים יום אולי יברר ששטר פקדון זיוף. והנה הסמ"ע לא חילק השוי' לבד בטור ובמחבר אף גם בגמרא דקאמר על שניהם לאלתר כתבינן דיהי' מילת לאלתר שני פירושים ותאומים במובנו וכן מילת וכן דכתב הטור לאו דוקא. וכל זה דוחק וסותרים דעת הנ"י דכתב הא דבפקדון לאלתר כתבינן הינו דכפר ביה אבל אי מודה ביה אלא שפשע בו והרי הוא חייב באחריותו כדין מלוה בעלמא דינו עכ"ל. ואלו בהך דקמודה ואין טוען מזויף רק טוען ליתן לו זמן או שמסרב לשלם לית ליה זמן רק שלשים יום כמ"ש בסימן ק' ע"ש ואלו הדבר כסמ"ע אם כן אף בטוען מזויף גם כן פי' לאלתר במשלם שלשים יום ואם כן מה בין לטוען מזויף למודה הא לשיטת הסמ"ע זמן שניהם שוה. ועוד לפי הסמ"ע במלוה דאמרינן בגמרא דאית ליה רק צ' יום למה ק"כ יום יהיה לו שלשים יום ראשונים אולי ימצא עדים לברר דשטרו מזויף כמ"ש הסמ"ע שני' למצוא מלוה הואיל לא מצא עדים לפסול השטר שלישית למכור קרקע רביעית דלוקח טורח בתר זוזי. א"ו בממ"נ אם רואים הב"ד שיש ממש בדבריו לעולם הן במלוה והן בפקדון נותנים זמן כפי נראה לב"ד שצריך ואם איירי שאין נראה לב"ד אם כן אחזוקי שטרא בזיופ' לא מחזיקינן ואין נותנים לזה לברר זיוף זמן כלל וכלל ולכך לא יהבינן במלוה רק צ' יום וגבי פקדון דכפר דהרי מודה דלא פשע דהוה ליה כל האומר לא לויתי כו' אין לו שום זמן ומילת לאלתר ומיד מכוון ופשוט. והנך הך דינו של הנ"י נראה לכאורה כי אין דעת המ"מ שוה לו דנתן טעם לחלק בין מלוה לפקדון דמלוה להוצא' ומתחילה דעת המלוה היה שלא יושג כספו אליו כ"ז שירצה עכ"ל ולכאורה א"צ לזה דהא כל הטעם משום דיטרח לזוזי ולכך נותנים זמן וזהו לא שייך בפקדון דהא הפקדון בעין וטרח' זו מה צורך והא מודה שלא פשע בו כמש"ל א"ו דסבירא ליה למ"מ דפקדון מיירי אפילו טוען שפשע ואם כן צריך ליטרח בתר זוזי מ"מ מאחר דמתחילה לא נחית המלוה אדעת' דהכי להמתין כי גניבה ואבידה ומכ"ש פשיעה בש"ח לא שכיח לא נטריק ליה כ"כ ולכן דין זה דהנ"י צ"ע.