קובעים לו זמן וכו' פי' כפי הנראה לבית דין שצריך זמן אם העדים שאומר הם קרובים או רחוקים ושכיחי או לא שכיחי שיירא. וכ"כ הסמ"ע ס"ק ז' אלא בס"ק ח' כתב דאם המלוה אלים אז נותנים לו מתחילה זמן צ' יום כשיש ממש בדבריו ודבריו דחוקים דאם יש ממש בדבריו הלא נותנים כפי זמן הנראה לב"ד וגם הש"ך נראה דגמגם בזה בס"ק ג' והסמ"ע כתב זה להבין דברי תשובת הרי"ף בבעה"ת שער ג' חלק ז' ד"ב דכתב באלם שמניחין ביד שליש אומרים לנתבע אם לא תביא ראיה מכאן ועד זמן פלוני ינתן המעות למלוה ואם נראה להם שיש ממש בדבריו קובעין לו זמן צ' יום ואין מוציאין ממנו כלום עד שיגיע הזמן עכ"ל. ובאמת כבר תמהו על זה דצ' יום מה עבידת' דאם נראה לב"ד שיש ממש אפילו י"ב חודש נותנים כמבואר בגמ' ולכן מה שנראה כי ט"ס הוא וכך צ"ל ימי צורכו דהיינו כמ"ש כפי שנראה לב"ד שיש בו צורך והיה נדפס בר"ת וטעה המדפיס וכתב צ' יום וזה שכיח בספרי':
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.