אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, כ״ו

ולא יעבור על שבועתו דין זה אינו מוסכם דהא כ' הריב"ש הנשבע לפרוע ואין לו אין לך אונס גדול מזה ומה יעשה יגזול או יגנוב כדי לקיים שבועתו וסיים אבל עושין לו כפי הסדר שכתב הרמב"ם פ"ב מהל' מלוה במי שטען שאין לו במה יפרע חובו עכ"ל הרי דכתב להדיא דמסדרין לו כמ"ש הרמב"ם בפ"ב כי שם מקומו נזכר כל אופן דין סידור על בורי' והרי כאן מחלוקת הפוסקים ולכאורה ראיה ברורה לדברי הריב"ש דמ"ש שבוע' מנדר ואם אמרי' דמחויב להתפלש בעפר לקיים שבועתו אף לקיים נדרו צריך לעשות כן ואם כן הנודר ואמר עלי ליתן מנה להקדש לבדק הבית הרי מחויב להתפלש בעפר כדי לקיים נדרו ולמה קי"ל חייבי ערוכין והאומר הרי עלי מנה לבדק הבית מסדרין לו כמ"ש בגמר' ועיי' רמב"ם הל' עירוכין פ"ג. ולא אמרינן יתפלש בעפר לקיים נדרו וכי יהי' דין הדיוט חמור מדין גבוה. ודוחק לחלק ולומר באמת הנשבע לפרוע סתם ולא גבל זמן יש לומר באמת דיש לסדר לו דעוד חזון לקיים שבועתו אבל הקובע זמן אם כן שיהיה עובר זמן הרי מחלל שבועתו ולכך יתפלש בעפר וכו' ואם כן תו לא קשה מעירוכין וחייבי דמי' וכדומה דשם ליכא זמן. אך זהו דחוק דמלבד דבש"ע ובתשובה חזה התנופה אשר ממנו מקור דין זה לא נזכר כלל לחלק בין קביעת זמן לאין קביעת זמן וגם אדרבא אם לא נקבע זמן כל רגע זימנא. ולכן נראה דודאי לדינא צדקו דברי הריב"ש דכיון דשורת הדין מסדרין והתורה אמרה דברים אלו לא יהיה בכלל פרעון אף שבועתו לא חלה עליו כי לא נתכוון זה בשבועה אלא מה שהוא בכלל פרעון אבל בדבר שאינו בכלל פרעון לא על זה נדר או נשבע כלל ועיי' תשובת הרא"ש כלל ח' דין ד' דכתב דסתמא דמילתא דאין אדם נשבע למכור כל חפצו וללון ברחוב ולמות ברעב וזהו הסידור הנרצה דלא על זה חל שבועתו רק זהו אם זה ברור דמסדרין לב"ח אבל למ"ד דאין מסדרין לב"ח וכל אלו בכלל פרעון פשיטא דחל שבועה עליהם. וידוע דר"ת פסק דהלכה כמ"ד אין מסדרין ורשב"א כתב דאף דמסדרין היינו בממשכן ולא בפרעון והובא דברי רשב"א בס' אסיפת זקנים לב"מ וכתב וכדברי ר"ת היה נראה אלא שדברי גאונים דברי קבלה הן ולהם שומעין וכ"ש שלא להוציא ממון אלא בראיה ברורה עכ"ל הרי דהדבר ספק ואם כן י"ל אף בעל חזה תנופ' מספקא לי' ונוטים הדברים לדעת ר"ת רק דאין להוציא ממון וה"מ לממון אבל לשבוע' ספקא דאסורא לחומרא ואם כן אולי הדין דאין מסדרין ואם כן שבועתו חל על חפצי' הללו גם כן וחייב להתפלש בעפר כי יש כאן ספק איסור של תורה ולחומרא ומעתה לא קשה מעירוכין דשם ודאי דמסדרין בלי ספק רק כל ספיקא אי ילפינן מעירוכין והקדש אבל שם שורת הדין דמסדרין בלי פקפוק פשיטא דלא חל שבועה ונדר עלי'. וגם ריב"ש דדעתו ברור לפסוק כהרמב"ם וסייעתו דמסדרין אם כן פשיטא דאין שבועה חל עליו כמו בנדר הקדש הנ"ל ונכונים דברים בלי פקפוק. ואמת שכפי מ"ש שתשובת חזה התנופה חיב' הרא"ש ז"ל ובנדרים פ"ט פסק הרא"ש להדיא דמסדרין רק מ"מ י"ל בתשובה מספקא ליה כמ"ש הב"י דבב"מ כתב דעת ר"ת לבסוף וכן הטור בב"מ ברמזים כ' הדבר בספק אף דבנדרים כתב להדיא דמסדרין א"כ א"ש אך לפ"ז מוכח מזה כמש"ל בשבועה לא מ"ל קים ליה וספק שבועה לחומרא ועיין לעיל בכללי קים לי':