אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, כ״ג

הדין עם המלוה ויש לדקדק תטעון האשה אי שתקת שתק' ואם לאו אהדר שטרי' למרא לב"ח גוים ודנין בזה כאלו מהודר כמ"ש התוס' והרא"ש וכן הביא בתשובת מהרי"ט חלק ח"מ סי' ל"ט בשם מהרדב"ז דאם ראובן מכר קרקע לגוי ובדיניהם אין דין טרפא נוהג ולכך לא היה אשת ראובן יכולה לגבות בכתוב' ועכשיו דמכר הגוי הקרקע לשמעון בא' אשת ראובן לגבות בכח כתובה ופסק דיכול לומר אי שתקת ואין לה לטרוף משמעון כלו' ואם כן מכ"ש הכא וע"ש דנראה דמהרי"ט ז"ל הסכים לדינא עם הרדב"ז ע"ש ולכן היה נראה לחלק דאם דרך משל מלוה של גוי קוד' למלוה. ישראל רק האשה קודמת לכל וגבתה בדיניהם ואחר כך תובע מלוה ישראל להאשה דשפיר תוכל לומר אי שתקת וכו' דהא אלו היה הגוי בא לדין ישראל היה קודם בגבי' לך ואני שהצלתי מידו מה נ"מ לך ושפיר תוכל לטעון אי שתקת וכו' דדינא הוא שאין לו לגבות קוד' גוי אבל אם מלוה של ישראל מוקדם בזמן לגוי רק שאין יכול לגבות בנימוסם כי השטר לא נעשה כפי דתם ונימוסם ואם כן אלו היה הגוי וישראל באים לב"ד ישראל היה לישראל משפט קדימה אם כן בדין חוזר מלוה של ישראל על האשה ולא מצית למימר אי שתקת דאסור לך למהדר דהא שעבודי על הקרקע בדין רק בבוא ליד גוי יקלקל הדין ויגבה שלא כדת ויזקוני בשעבודי ע"פ ד"ת אם כן אסור לך לעשות כן והרי זה בכלל מזיק שעבודו של חבירו ומסור. ובזה אופן איירי אפשר הרי"ו. ואף בתשובת מהרי"ט הנ"ל בעובדא דשם היה בדין תורה האשה יוכל לגבות מגוי ומ"מ פסקו דאין לאשה תביעה כנ"ל יש לומר דסמכו כמ"ש בתשוב' דהבא מכח גוי הרי הוא כגוי אף למעליותא ע"ש וזהו לא שייך בנדון הזה כי הגוי לא נתן לה להאשה כחו כי לא עשה רק הניחה לגבות כי כך הנימוס אבל לא באה בכחו משא"כ בעובדא דהרדב"ז ומהרי"ט מכר הגוי ונתן לישראל כחו. ולכן נראה לחלק כמ"ש לכאורה ואין לומר הא בכ"מ אין לגוי שעבוד אף דהוא מוקדם דהפקעת הלואתו מותר דלא כן משמע מתשובת הרא"ש כלל י"ח ועיי' לעיל סי' כ"ת דבזה לא מיקרי מזיק: אך מסתימת הרמ"א ורי"ו לא משמע כן ודוחק לחלק כי בזה הדין אף שתסלק עצמה מ"מ מקדם לא היה הגוי זוכה בהם רק לולי היה שעבודה של האשה היה ב"ח של גוים זוכים בו אבל לא זכו בו כבר ואם כן לא שייך אי שתקת וכו' דזה דוחק אדרבא תוכל לומר אסלק שעבודי אבל נראה דתלי' במה שנחלקו לקמן בסי' קי"ח ס"ב בסמ"ע ובש"ך ועיין מ"ש שם ומזה יתברר הדין הזה על בוריו ע"ש: