יכולה לתופסו למזונות הקשה הסמ"ע דמשמע דמה שיש יותר למזונת יגבו ב"ח ואלו בסעיף כ"ו מבואר דיכולה לתופסו לכתובה. ותי' הסמ"ע דאינה במציאות שיש עודף דאין קץ למזונות ואפילו תפסה ככר זהב. והט"ז הקשה עליו מא"ע סימן צ"ג סכ"ג דמשמע במציאות שיש עודף ואין כאן קושיא דשם באלמנה ואם כן פשיטא דיש מציאות כשיסלקו אותה מכתובה אין לה מזונות משא"כ כאן כל זמן שבעלה חי ואינו מגרשה הרי יש לה מזונות ואח"כ היא תופסה לכתובה. אבל בעצם קשה אם כן למה צריך לומר למטה שתוכל לתפוס דמשמע לכתובה כמבואר שם במהרי"ו ומה צורך הא יש לה לתפוס למזונות. אבל אמת שניהם באמת דאם יש לבעל קרקעות משועבדים לאחר כתובה אם כן מה צורך לתפוס לכתובה הרי היא בטוח' בגביית כתוב' ולכך יכולה לתפוס למזונות ולהיפוך אם יש לה נ"מ הרבה שהפירות מספיקין לזונה ואיך תתפס למזונות הרי יכולה לתפוס בכתובה ואם יש לה קרקע לגבות וגם פירות נ"מ באמת אין לה לתפוס כלל ופשוט:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.