אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, כ׳

אלא אפילו תפסה מנכסי בעלה מדברי הסמ"ע בס"ק נ"ו משמע דאפילו תפסם ומבקש להחזיקן עבור מזונת שעברו כי לותה וכדומה מ"מ מוציאין מידה ונותנים לב"ח. ודבריו בלתי ברורים דמהכ"ת מה שכבר אכלה והיא יש לה בידה משל בעלה איך נוציא ממנה ואלו היה הבעל נותן לה מידי יום ויום איסר לפרנסה ואח"כ באו ב"ח שהבעל חייב להם מקדם היה עולה על דעת שנכריח לאשה להוציא מכיסה מה שכבר קיבלה מבעל ונשתקע הדבר ולא נאמר וא"כ מ"ש דלקחה מהבעל או ממעות שלו שהוא בידה סוף כל סוף כבר קבלה פרעון בזה ממה שתחת ידה ומי יכול להוציא ממנה. וכ"כ הב"ח להדיא דעל עבר מהני תפיסה לכ"ע וכ"כ הגי"ת וסייעו מלישנא דרמב"ם וכן פשוט ונכון. והטעם דאין נוטלת ממזונת דלהבא דהתורה מיעטה דאין לאשתו מזונת ולא קבעה התורה מזונת לאשה כשמסדרין לב"ח וזה פשוט וא"צ לטעם של סמ"ע כלל בדוחק: