אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, י״ט

ובלבד שלא יהיה תוך זמנו הקשו הא קי"ל לעיל סימן ע"ח דמגו במקום חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו אמרי' ועיין סמ"ע דדחיק ובאמת לפי לישנא דרמ"א י"ל כך פי' לא דהוא תוך זמנו של הלואה רק תוך זמנו של החזרה דרך משל החזיר לו כסות לילה ללילה והוא תבעו ברגע כהאיר היום ואמר לו כבר החזרתי לך בעודנו לילה ובזו אין נאמן דכמו דאין נאמן לומר פרעתיך תוך זמנו דחזקה דאין אדם פורע ת"ז כך אין אדם מחזיר המשכן כל זמן שהוא צריך לו ועל הראשונים הוא מצער שהשכין לו ומהכ"ת יחזירו למלוה כ"ז שצריך לו ובלא"ה דעת הר"י ברצלוני אם מסר המלוה ללוה המשכן בעדים דתו אינו נאמן כלל לומר הלוה דהחזירו למלוה רק הבעה"ת וטור הכריעו דלא כוותיה אבל בתוך זמן שצריך למשכן ודאי ה"ל תוך זמנו ואין נאמן שהחזיר ובזה יובנו דברי התוס' שס ב"מ דף קט"ו ד"ה למה ממשכנים וכו' דהקשו רבינו אלחנן כיון שמשכן פ"א ותו אין שביעית משמטתו ואין נעשה עוד מטלטלין דיתמי כשמחזירו לו למה חוזר וממשכנו ותי' כדי שלא יוכל הלוה לכפור וכו' ע"ש והדבר צריך ביאור מה בכך שחוזר וממשכנו אם ירצה הלוה יכפור באותו עת שהחזיר לומר החזרתי לך או להד"מ ואי ליכא למיחש א"כ אם לעולם לא יחזור למשכנו ג"כ לא יכפור והדבר צריך ביאור. אמנם לפי הנ"ל ניחא בשלמא כשמחזיר לו כסות יום ביום א"כ תיכף בפנות היום הוא בא ותובע הכסות ואם יטעון בעודנו היום גדול החזרתי אין נאמן דכל זמן דצריך לו הוי תוך זמנו ואינו מחזיר כלל ומהכ"ת וכאן אפילו אביי ורבא מודים דלא שייך כאן כי היכי דלא לטרדן. אבל אם יחזיר לו כסות יום לעולם א"כ יטעון הלוה בלילה שלא הייתי צריך לו החזרתי לך למוכרו או לבקשתך ושארי דברים כדומה דודאי אף בס"ד שלא יחזרו וימשכנו מ"מ אם המלוה רוצה פ"א ליקחו כשאין הלוה צריך לו ודאי דא"י הלוה לעכב בידו דהא פקדונו שלו הוא וא"כ היה הלוה נאמן ולא הוי תוך זמנו כיון שאין צריך לו ועבד לוה לאיש מלוה וזה ברור בכוונת דברי התוס'. אך אף שדין זה נראה נכון ומכוון בכוונת התוס' כמ"ש כי בלא"ה דעת ר"י ברצלוני דלעולם אין הלוה נאמן החזרתי ואם כן די דנימא דנאמן כשאומר שהחזיר בעת שלא היה צריך והיה חל עליו החזרה מ"מ לומר שלזה כיון הרמ"א קשה לומר כי הרמ"א גריר בתר הב"י והב"י נמשך אחר דברי ר"י ברצלוני ושם מיירי הכל מזמן פרעון של גוף הלואה. ולכן נראה בגוף הקושיא כך דהנה הק' הש"ך לקמן סימן ק"ח על הטור ומחבר במפקיד בשטר דנאמן החזרתי במגו דנאנסה דאם הוא ת"ז אינו נאמן והקשה הש"ך הא מגו במקום חזקה כי האי אמרינן והניח בצ"ע. ונראה דס"ל לטור דהא דבמקום שיש מגו לא אמרינן חזקה אין אדם פורע ת"ז משום דהך מגו עדיף כמו הך חזקה דאין אדם וכו' דלאו חזקה אלימתא היא ובמקום חזקה אלימתא לא מהני מגו משום דעדיף ממגו אבל הך חזקה שוה למגו ואין כח זה עדיף יותר מחבירו. וא"כ בשלמא כשהוא לאחר זמן נאמן לומר פרעתי בעצם הדבר וא"צ למגו רק תוך זמנו אינו נאמן משום חזקה וכו' א"כ כשיש מגו למול חזק' אמרינן אוקי מגו נגד החזק' והוי כאלו ליתא לא מגו ולא חזקה והרי נאמן בעצם לומר פרעתי ולכך מהני משא"כ במפקיד בשטר דלולי מגו בעצם אינו נאמן לומר פרעתי בשטר רק מכח מגו נאמן וכשהחזקה אין אדם פורע למולו אמרינן אוקי חזקה נגד מגו והוי שניהם כמאן דליתא וא"כ דליכא כאן מגו אינו נאמן בעצם לומר פרעתי נגד השטר ומגו ליכא וא"ש וכן הדבר בזה דהא בעצם אפילו במלוה ע"פ בזה דמשכנו אין נאמן לומר פרעתי דהמשכון ברשותו כמ"ש בס"ק הקודם וכמ"ש הסמ"ע. רק מכח מגו דהחזרה נאמן וא"כ כשיש כאן חזקה למול המגו ה"ל שניהם כמאן דליתא וא"כ דגם מגו ליכא תו אין נאמן לומר פרעתי. דבזולת מגו א"נ פרעתי ולק"מ ודבריו פשוטים ולכך כתב רבינו ב"י כי הוא פשוט אף כי לא היה נעלם מעין קדשו דברים האמורים בסימן ע"ח: