אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, ט״ז

מחויב לכוף. נראה מלשון הרמב"ם שכתב בחובל כלי אלמנה וכלי אוכל נפש אם חבל מחזיר בע"כ דבזה כופין הב"ד לקיים עשה דהא הוא בלאו ומלקות רק התורה נתקה לעשה א"כ על הב"ד לכופו לקיים עשה דכל כמה דלא קיים הרי איסור לאו במקומו ובפרט לפי דקיי"ל קיימו ולא קיימו ופירש"י דתיכף חל הלאו ולכך לית ביה התראת ספק רק אי קיימו לעשה בטל הלאו א"כ פשיטא דיש לב"ד לכופו לקיים העשה לבל יהיה באיסור לאו כל ימיו וכן מוכח מתוס' שם מכות דכתבו להדיא דלמ"ד קיימו ולא קיימו אם התרו ב"ד להשיב העבוט ולא השיב חייב מלקות וא"כ הרי דב"ד מתרים ואי לא משגיח לוקה ארבעים וא"כ פשיטא דב"ד כופין. ואי אין כופין איך יתרו וגם הא חייב מלקות כשאין שומע בקולם. ואמת כי בתשובה לרמב"ן סי' פ"ח משמע אפילו בחבל באיסור דכתב ב"ח שנכנס לבית הלוה ויש בו מצות השבת עבוט אין כופין משמע אפילו נכנס לבית לוה דחבל באיסור איברא מלבד די"ל לאו דוקא שנכנס באיסור די"ל ע"י שליח ב"ד וכדומה שמותר ליכנס אף גם י"ל הרמב"ן ס"ל אפשר כמ"ד ביטלו ולא ביטלו וא"כ כ"ז שאין מבטל איסור בידים אין כאן לאו כל ימיו כמ"ש רש"י דלכך הוי התראת ספק א"כ שפיר י"ל דאין כופין כי לא איסור לאו עליו ואיסור לאו פרח מיניה כ"ז שלא ביטלו להדיא בידים אבל לפי דקי"ל קיימו לא קיימו וכמש"ל דכך פסק הרמב"ם א"כ תיכף איסור לאו עליו ולכך כופין ב"ד וזה המכוון בדברי הרמב"ם דכתב כופין בע"כ ומדברי סמ"ע לעי' ס"ק ט"ו משמע דלא כזה ולעולם אין כופין ולא נראה כלל.