אורים ותומים, תומים · סימן צ״ז, ט״ו

אינו חייב להחזיר לו וכתב הסמ"ע בס"ק ל"ד בשם הד"מ דכתב הערדכי בפ' המקבל. דמ"מ דבר הצריך ללוה תדיר כגון כר ומחרישה צריך להמתין עד שפדאהו וא"כ צ"ל דמ"ש א"צ להחזיר לו אבל מכל מקום אינו יכול למכור עכ"ל. ודבריהם בלתי ברורים כי לא נאמר כך במרדכי כי ר' קלונמוס פי' במשנה דנחלקו ת"ק ורשב"ג אי מוכרה לאחר שלשים יום או לא דפליגי אפילו בכלים שאין בהם דין חזרה כלל ומזה שפט דלדעת ת"ק אפילו במשכנו בעת הלואה א"י למכור כלל המשכון דמ"ש שעת הלואה או לאחר הלואה כיון שאין בכלים דין חזרה אבל המרדכי חולק ופי' דבדברים שאין בהם דין חזרה לא נחלקו ת"ק ורשב"ג דפשיטא דמוכרן דמה נ"מ כיון דאין מחזירן לו רק כי פליגי בדברים שיש בהם החזרה ולכך ס"ל לת"ק דאין מוכרם לעולם כדי לקיים בהו מצות החזרה וא"כ בשעת הלואה כל כלים דינס כמו שאין בם דין החזרה דהא אינו מחויב להחזיר לעולם וא"כ אף אלו יכול למכור לאחר שלשים יום. וא"כ כיון דקי"ל כן דאין הדין דת"ק ורשב"ג נאמר אלא בכלים שיש בו דין החזרה כמבואר בסימן זה. וכמו שמבואר לעיל להדיא בסימן ע"ג א"כ ליתא לדין זה דבשעת הלואה לכ"ע אין הבדל בין דברים שיש בהן או אין בהן דין החזרה דהא אין מחזיר כלל. וכ"כ הבעה"ת שער מ"ט ח"ה ה"מ דלית הלכתא כרשב"ג בדברים שיש בהם דין חזרה דצדקה דרמיא עליה רחמנא לעולם אבל בדברים שאין בהם דין חזרה מוכרן לאחר שלשים כרשב"ג עכ"ל הרי דלא כר"ק הנ"ל ובשעת הלואה דלא רמיא רחמנא עליה צדקה להחזיר פשיטא דמוכרן לאחר שלשים יום בב"ד וכל דברי סמ"ע תמוהים: