אורים ותומים, תומים · סימן צ״ו, ח׳

לכשתתאלמן וכו' עיי' אורים מ"ש דא"א למכור כתובה דכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואם חייב' לח' בשבועה שתהא משלמת לו לפ"מ דפסק לקמן ס"ס צ"ז דמחוייב לעשות כל טצדקאות לפרוע דכופין אותו לקיים שבועתו יש מקום לומר דכופין למכור כתובה בטובת הנאה ותשבע בש"ח שלא תמחול לבעלה. דהא התוספות הקשו איך אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה הא אין קונה ותי' דמחייבת עצמה בשבועה מבלי למחול משא"כ בחובלת אין ביד ב"ד להכריחה שתשבע ע"ש ואם כן בזה דנשבעת לשלם דכופין אותם לקיים שבועתה בכל אופן האפשרי אם כן הא יש ביד בית דין לכופה למכור ולישבע כדי לצאת ידי שבועה. ובלא"ה יש מקום פקפוק דלמא כופין אותה לצאת ידי פרעון ומכין אותה עד שתצא נפש' לשבועה בשעת מכירה והא דבחובלת פגיעתן רעה דהא היא חשודה דהמגביה יד על חבירו חשוד ומכ"ש החובל באמת וכמש"ל ס"ס צ"ז מזה וא"כ אשה זו חשודה היא ואיך נאמין לה בשבועה וגם לא שבקינן לה לישבע כנודע ואין לומר דעשתה תשובה דמה תשובה יש בשאין משלם החבלה והיא אינה רצת' למכור ולישבע במה שיש לאל ידה וגם למה תשוב ותצרך לשלה וצ"ל דסתמא קתני אשה שחבלה והא יתכן דחבלה בשוגג ולענין תשלומי חבלה חייב' דאדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד אבל לענין חשוד על שבועה כיון דשוגג נעשה אינה חשודה וזה דוחק קצת דהא בלא"ה מוקמי' ליה בכמה אופנים שם ולא אמרו סתמא קתני: