אורים ותומים, תומים · סימן צ״ו, ז׳

שנתחייב' וכו' עיי' אורים שכתבתי כדברי הש"ך ויתר אחרונים עיקר דבמקום דאין לומר שיש אפשרות דעכשיו תשלם אין לנו להשביע כלל. והא דאמרינן בכתוב' אם אשה נעשה אפטרופס דאיכא למ"ד דיכול להשביע כל שעה אפילו יושבת תחתיו היינו דהבעל חייב לה כתובה וכמה שתודה יהיה נפח' מכתובתה ה"ל כיש לה והנה הש"ך כ' בתשוב' הרא"ש אשה ששאלה כלים מחברתה ונגנבו דמשביעין אותה שאינה ברשותה ולא משביעין אותה שלא פשעה ושלא שלחה בהן יד הוא משום דאף אם תודה דפשעה לא תהיה לה לשלם מיד וא"כ שבועה זו למה. ומדבריו למדנו אפילו ג"ש ליכא בכהאי גוונא ואין דעתי נוחה בזה כיון דכבר נחית לה להשביע למה לא נגלגל עלי' ובפרט בגלגול בטענת ספק אם כן אם אחר כך תבוא ותהיה לה מעות איך יעשה שבועה הא יש כאן רק טענת ספק ואין משביעין בספק וכ"ש הא כבר עיקר שבועה נעשה מימים ימימה. וג"ש דאורייתא ועיקר דבריו כמ"ש דלמה לא כתב הרא"ש להשביע לאשה שלא פשעה דבריו אינו מובנים כי מה תשבע אף דלא פשעה הא חייב' לשלם בבירור דהא הית' שואל והחפצים נגנבו ושואל חייב אפילו באונסין. ואין כאן ספק שהיא חייב לשלם כמ"ש הרא"ש שיכתבו פסק שחייב' לשלם בהחלט רק השבועה היה על שאינו ברשותו ויגיע תיכף לכלל תשלומין אבל שאר שבועות ליתא ואמת יש לדקדק במה שמצריך הרא"ש שם בתשובה לבעל שישבע שלא פשע ושלא שלח בה יד וצ"ל דס"ל בעלה לאו שואל הוה מ"מ הואיל וידע שהכניסה לביתו קיבל שמירתו כש"ח ולכך צריך שבועות הללו ועיי' מש"ל בהל' שומרים אי"ה אבל גבי אשה אין כאן שבועה יותר ולכן אין מקום לדינא של הש"ך: