א"א וכו' עיי' ב"י שתמה על דעת הגאונים דסבירא להו דאין משביעין לא"א דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ותמה הב"י מה ראיה מזה הפסוק דאין משביעין לאשה ואי דנאמר בלשון זכר הא כל התורה בלשון זכר נאמר וצ"ע. ונראה דס"ל דלכך כתב בין שניהם הרצון דא"צ אחר אצל שבועה רק בין שניהם יהיה השבועה בהסתר כדאמרינן בשעת שבוע' אומרים סורו נא וכו' כי לא יהיה נשבע בה' בפומבי ואין זה כבודו של מקום ולכך אמרה התורה שתהי' בין שניהם לבד בהצנע ולכך אמר דאין להשביע לאשה דבא"א א"א דהא אסור להתייחד ובפרוצה בעינן תרי וכדומה ולא שייך תו בין שניהם וק"ל:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.