על השטרות אין נשבעין הרשב"א בתשובה נתן טעם דכל טיב שבועה להפיס דעתו ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ופי' הסמ"ע אם טען מסרתי לך שטרות והוא הודה במקצתן דבסימן הקודם קיי"ל נשבע היסת בקטן לא והש"ך השיב דאיך מצינו בזה דהיה התקנה להפיס דעת אלא הכוונה בפוגם או ע"א מעיד שפרוע דאמרי' בכתוב' פ' הכותב דנשבע להפיס דעתו ולכך א"ל נפרע בחיי אב שהוא ת"ז ופגמו או ע"א מעיד נוטל בלי שבועה ומ"ש בפוגם איכא ג"כ טעם משום הפסת דעת ז"א כנראה להדיא מדברי תוס' שבועות דף מ"ט ד"ה לכל וכ"כ מהר"ם להדיא בחדושיו בהגמ"י להלכ' שבועה דלכך לא פי' רש"י גבי פוגמת בנק"ח דשם אין הטעם משום הפסת דעת ע"ש. אלא אפילו בע"א לא נראה כיון דריעותא לפנינו דע"א מעיד למה יטול בלי שבועה הא מבואר בתוס' ד"ה לכל הנ"ל דשבועה דשכיר שהוא גם כן להפסת דעת קיל מהך שבועה דע"א ולכך בשכיר אין מגלגלין ובע"א מגלגלין ומ"מ לעיל סימן פ"ט ס"ב קיי"ל דאם השוכר קטן מ"מ אין נוטל שכיר בלי שבועה ומ"ש זה מזה וברור דנשבעין ונוטלין לא יהיבנא ליה בלי שבועה ומ"ש זה משבועת שותפים וסיים וכן כל כיוצא בזה וכתבו דשבועת המשנה לא אתמעט קטן. והיה מתחילה דעתי לומר דכוונתו בלי פוגם וע"א מעיד שפרוע דבזה אנן טוענין אשתבע ש"מ דאיתרע ואף בקטן אנן טענין רק בדליכא הנהו רק הקטן טוען פרוע ואמר אשתבע לי דבזהו דאם לא טען לא טענינן להו ש"מ דעיקר שבועה להפסת דעת דאל"כ אנן למה לא טענינן אלא ש"מ דהוא רק להפסת דעת ועיין בהרי"ף דאיכא רבוותא דס"ל דהוא רק היסת בעלמא וא"כ בקטן דאין בטענתו ממש לא משביעים ליה דהא צריך לעעון והוא רק הפסת דעת בעלמא אך עכ"ז לא נח דעתי מה תקנתא לתקנתא יש כאן הלא הוא רק אפוכי מטרתי דלאחר פרעון יטעון עליו פרעתיך פעמיים ויצטרך לישבע היסת וביותר קשה לפי כללא דכייל הש"ך בדוכתי טובא דאי אתה מוצא היסת קודם פרעון א"כ כאן איך מיירי אי קודם פרעון בלא"ה ליכא היסת ולאחר פרעון מאן מעכב ע"י להשביעו שלא פרעו פעמיים כמ"ש ולכן יותר נראה כמ"ש הסמ"ע בהכחשה בגוף שטרות דאין עליו היסת כלל ומה שטען הש"ך דלא מצינו דשבועה כזה היה משום הפסת דעת לק"מ דהא דנשבעין היסת על קרקעות ושטרות דייקו התוס' והרא"ש מהא דאמרי' בפוגמת וע"א מעיד פרוע תקנו חכמים שבועה על ש"ק ש"מ ה"ה היסת ואלו לא שייך בזה להפסת דעת איך מייתי ראיה הא בע"א גופיה לולי הפסת דעת לא היו מתקנים שבועה הואיל והוא ש"ק ואיך יתקנו היסת על קרקע. וצ"ל דמ"ש גם זהו הפסת דעת דצועק ככרוכיא שלי הוא וכדומה והדבר מוכרח דעיקר תקנה היה משום הפסת דעת וא"כ בקטן לא תקנו דהוי תקנתא לתקנתא. וזהו פשוט וצ"ל באמת שטרות דנקט רשב"א לאו דוקא ה"ה קרקעות רק הלא הב"י העתיק תשובה ושם השיב על השאלה דבא בשטרות ולק"מ:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
