יעמידו בית דין אפוטרופס וכו' ובשבועות שומרים דס"ל לרמב"ם ג"כ דמשביעין לא כת' דמעמידין אפוטרופ' צ"ל הואינ וצריך שיחשדהו שתי כסף וחשד קטן אינו כלום לכך מעמידין אפוטרופס והוא יבקר בענין השותפים ואם ימצא החשד עולה ב' כסף ישביעהו ובהכי ניחא דהרא"ש הקשה דלמה לא מפרשים במשנה נשבעין לקטן בש"ש ולא הקשה לנפשיה דנימא שבועות שותפים דמודה הרא"ש דמשביעין ודוחק לומר דס"ל לגמ' דהך נשבעין איירי בש"ד דשבועות שותפים עדיין לא מתני' בסך פירקא דזה דוחק ולפי הנ"ל ניחא דאין היתום משביעו רק בית דין מעמידין אפוטרופס להשביעו ואם כן אין הלשון נשבעין לקטן סובלו דהא נשבע לגדול אפוטרופס מהקטן. מיהו הא דכתב הרמב"ם במודה שהיה שותף דחייב לישבע אם הודה שיש לו עדיין ממון שותפים בידו צ"ע אם ישבע דאף דמגו לפטור משבועה לא אמרי' מ"מ הא הוי משיב אבידה בהודה לקטן. ותקנת חכמים הוא משיב אבידה לא ישבע וכמש"ל ס"ס פ"ח ע"ש ולכן צ"ע לדינא.
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
