אורים ותומים, תומים · סימן צ״ה, ה׳

הואיל ואינם חלוקים וכו' משמע מתוך זה דאם תבע חצי שדה מכרתי לך ושוה מנה והוא משיבו לא לקחתי רק רביע כי בלא"ה רביע שניה היא שלי אין כאן שבועה דאורייתא והש"ך כתב דלא דסוף כל סוף עכשיו כל הסכסוך רק בממון ופי' כך בגמ' בטענו דמי עבד גדול דהלוקח טען נתתי לך דמים והעבד נלקח מב"ח שלך א"כ פרע לי הדמים והלה אמר לא קבלתי דמים רק תמורת עבד קטן ואמת כי דברים הללו כיון לדעת הגדול הריטב"א בב"מ דמפרש כן להדיא מ"מ הואיל ותו' ורש"י לא מפרשי כן משמע דס"ל הואיל כל השבועה יהיה אם מכר לו גדול או קטן וזהו עיקר הסכסוך א"כ ס"ל תביעת קרקע והא דלא מוקי ליה הגמ' בכך בקושי' למ"ד הילך פטור ל"ל קרקע למעוטא משבוע' דהיא היא התי' של הגמ' דחפר בו בורות כמ"ש דמשני הואיל ועיקרו בקרקע אף דעכשיו בדמים מ"מ הוי ליה קרקע ואין נשבעים. ומיהו המ"מ דכתב בחפר בורות הואיל ונעשה שלא ברשות משמע הא נעשה ברשות דהסכים שיחפור וישלם דמיו ה"ל מטלטלין א"כ מכ"ש בזה: