אורים ותומים, תומים · סימן צ״ה, ד׳

טענו שני חדשים הש"ך בס"ק י"ב תי' דהא דקי"ל דמגבינן עישור נכסים מעמלא דבתים ש"מ דכמקרקעי דמי התם עדיין לא חל זמן פרעון שכירות דאינו משלמת אלא לבסוף והוי כפירות הצריכין לקרקע משא"כ כאן לדברי שניהם עבר ז"פ של שכירות והרי הוא כמו מטלטלין ע"כ ויש להבין מה בכך דלא כלה זמן שכירות והרי לא ניתן לתבוע השכירות סוף כל סוף קי"ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכל יום שעבר כבר שכירות אותו יום נעשה מלוה רק שלא הגיע ז"פ עד בסופו וכי מלוה שבת"ז אינו נקראים מטלטלין ותגבה הימנו עישור נכסים הא מלוה גמור הוא וצריך לומר אם ת"ז שכירות הוציאו אנס מהבית חייב להעמיד לו בית אחר כדלקמן סי' שי"ב ס"ב ע"ש וא"כ אם אין מספיק שכירות שנותן יכול להוסיף בשכירות ולפ"ז כל השכירות של מקדם עד כלות הזמן משועבד לזה וזה כוונתו דהוי כפירות המחוברים לקרקע דעדיין להם שייכות עם הקרקע ואף שכירות כן דמשתעבד עד גמר הזמן. ולפ"ז התובע לחבירו השכרתי לך חצרי בדינר לחודש על שני חדשים וכבר עברו ב' חדשים שלם לי והלה אומר אמת שכך היה השכירות אבל עדיין לא עברו ב' חדשים רק חודש אחד אין כאן ש"ד דאף דתביעה וכפירה הוא במטלטלין דלפי דבריו כבר כלה הזמן מ"מ הודחה אינו אלא מקרקעי דהא אומר שעדיין לא כלה זמן שכירות ואם כן הדנר שהודה שחייב קרקע מיקרי: אך לפ"ז יש לדקדק הא דפריך הגמ' למ"ד הילך פטור ל"ל קרא למעט קרקע משבועה ומשני בדוחק שחפר וכו' ולא מוקי בכה"ג כמ"ש דה"ל הודאה בקרקע ולא משתבע אבל הילך ליכא דדינר מחודש עבר הוא בידו ומחוסר גוביינא ולית בי' הילך ודוחק לומר דהיינו חפר בורות וכו'. אך אפשר לומר זולת דאין נשבעין על קרקעות מ"מ ליכא כאן ש"ד כלל דאין כאן הודאה בהתחייבות גמורה דהא אם יוציאו אנס ולא יספיק השכירות דלהבא יכול ליתן אף שכירות העבר אם כן כל זמן שלא הגיע הזמן לא ברור חיובו ומ"מ בעינן בדבר דברי חיובו ודוק וצ"ע: