אורים ותומים, תומים · סימן צ״ד, ז׳

ויש מי שאומר שאין כאן ג"ש וכו' הסמ"ע הקשה דאיך אפשר לומר דיש כאן מחלוקת והרא"ש בעל דיעה זו חולק אדעה ראשונה שהוא דברי הבעה"ת הא הטור הביא דברי בעה"ת הללו בסי' ע"ה וכתב אח"כ דברי רמ"ה דחולק וכתב וא"א הרא"ש הסכים לסברא ראשונה ולכן דעת הסמ"ע דבעה"ת מיירי דזולת הגלגל בלא"ה חייב לישבע היסת דטענו ברי וא"כ מה בכך דאין כאן עיקר שבועה רק ס"ד דנדון על הגלגלים משאיל"מ וע"ז קאמר בעה"ת דלא והרא"ש מיירי במקום זולת ג"ש ליכא כאן היסת כלל ולכך פוטרו מכל וכל דהא ג"ש לא שייך כאן ובאמת המעיין בבעה"ת ריש שער ל"ח שהאריך אם נדון על הגלגל ג"כ מתוך שאיל"מ או לא שמע מיניה דלא סבירא ליה כהרא"ש דאל"כ הל"ל בקיצור דאין כאן עיקר שבועה דהא אמר א"י ומה שטען הסמ"ע דבסי' ע"ה כתב הטור דהרא"ש הסכים לסברא הראשונה כבר פי' הוא עצמו בפרישה די"ל דמוסב רק למ"ש דרמ"ה חולק ורמ"ה גפיה לא על הך בבא חולק כלל כי אם ע"ז בבא בטוענו ברי על עיקר שבועה ועל הגלגל טוען א"י בזו דעת רמ"ה לדון ביה משאיל"מ וע"ז כתב וא"א הרא"ש הסכים לסברא ראשונה אבל לא מיירי מדין בבא קמייתא כלל כי אין שם מקומו בסי' ע"ה רק כאן בסי' צ"ד אבל אף אם נסכי' דאין בעה"ת חולק כלל אהרא"ש נראה דהרמב"ן חולק דהא הרמב"ן מפרש הא דתנן זה אומר עבד גדול לקחתי והלה אומר א"י זכה בגדול היינו דטען עבד בכסותו ומתחייב על הכסות שבועת מ"מ ובעבד ע"י גלגול ומתוך שאיל"מ וקשה הא ודאי טוען על הכסות גם כן א"י דהא טוענו עבד בכסותו ואם ידע כסות שהוא קטן איך יסתפק בעבד אם גדול או קטן הלא תבעו עבד בכסותו וגם המשנה דאיירי בעבד בכסותו אם כן דקתני א"י זכה בגדול היינו כסות ועבד ש"מ דאף על כסות אומר א"י וקשה הא כיון שאומר על גוף טענה א"י ליכא כאן חיוב שבועה כלל וממון תיכף מתחייב ומה ענין ג"ש כאן שנדון בי' מתוך שאיל"מ הא פרחה ג"ש ממנו ועכצ"ל דסבירא ליה דאף דצריך לשלם מ"מ תורת שבוע' יש כאן לגלגל ואם כן אף דלא קיימא לן כרמב"ן לענין משאיל"מ מ"מ הך סברא יש לומר דלא פרח' שבועה ממנו וא"כ חייב לישבע על גלגל ומחלוקת מחברים יש כאן. ולענ"ד נראה דאזלו לשיטת' דהרא"ש בריש ב"מ הקשה מהך דשומר שמסר לשומר למה יתחייב הלא שומר ע"א מסייע ויפטרו משבועה ותי' הרא"ש דכיון שאין יכול לישבע תו ליכא כאן שבועה והוה ליה ממון גמור ותו לא קם ע"א לענין ממון ולשיטה זו אף כאן הדין כן דכיון דאמר א"י הא תו אין כאן חיוב שבועה כלל ואפילו ע"א א"י לפוטרו וא"כ מה ג"ש שייך כאן הא פרחה שבועה אבל הרמב"ן שם במלחמותיו עשה מזה דשומר שמסר לשומר טענה דיהיה כעד אחד לפוטרו ש"מ דסבירא ליה דלא פרחה שבועה ממנו ועודנו חיוב שבועה עליו וע"א קם לפטור ואם כן דעדיין חיוב שבועה עליו אף לגלגל יכול דהא לא פרחה שבועה ממנו ואזיל לשיטתו וא"כ יפה עשה המחבר שהביא כאן מחלוקת. אבל לדינא דכיון דגבי עד מסייע סתם לעיל סי' פ"ז כהרא"ש ש"מ דסבירא ליה באומר א"י תו ליכא חיוב שבועה רק ממון ואם כן אף גלגל שבועה ליכא ודוק: