אורים ותומים, תומים · סימן צ״ד, ה׳

שנתחייב שבועה וכו' עיי' אורי' ס"ק י"א דדעת הש"ך דהא דקיימא לן בטוען פרוזבול היה לי ואבד או בהיתר לקחתי רבית דנאמן וא"צ היסת דחזקה לא שביק היתירא מ"מ ג"ש בעי ואני מסתפק דאם סמכינן אהך חזקה למדחי היסת למה לא יועיל לדחות אף ג"ש ולכאורה יש להש"ך ראיה לדעת הרא"ש וסייעתו דסבירא ליה אמירה לפני ב"ד הריני מוסר לכם מועיל אפילו בלא כתיבה כלל ואין ענין כתיבת פרוזבול רק לראיה וכמ"ש והדיינים או העדים חותמים למטה דהיינו שיעידו שהיה פרוזבל וקשה מה צריך הא בלא"ה נאמן מכח חזקה דלא שביק וכתיבת פרוזבל אין צורך בו כלל וצ"ל דנ"מ לפטור מג"ש כלל וכלל. אך יש לדחות דהא פרוזבול עיקר תקנה היה משום מלוה ע"פ כמ"ש הר"ן דבשטר יכול למסור לב"ד וא"כ הרי הלוה נאמן במגו דלא היה פרוזבול במגו דאמר להד"ם או פרעתי משא"כ בפרוזבול הוי מגו במ"ע ועיי' י"ד סי' קס"ט סכ"ה ע"ש: ולכן נראה דאם נתחייב ש"ד ומגלגל עליו שלא לקח רבית כיון דג"ש דאורייתא אפשר דלא אלי' הך חזקה למדחי שבועה של תורה ודי דנדחי היסת שבועה דרבנן משא"כ בג"ש על היסת דהכל דרבנן לא דאלים תזקה למדחי שבועה דרבנן ועיין אורים.