אורים ותומים, תומים · סימן צ״ד, ד׳

כמו בשבועת שותפ' עיי' ס"ק ה' בש"ך במ"ש בשם הב"ח אם תבעו מנה והלה אומר א"י דפטור וחייב לישבע היסת דאינו יודע דאינו יכול לגלגל ודעת הש"ך דיכול לגלגל וכן משמע לכאורה מסתימת הפוסקים. אמנם נראה דהני רבוותא דהביא הרשב"א בקדושין וכן הר"ן סוף שבועת דסבירא ליה דאין מגלגלין על טענת שמא וסוטה ברי הוא שהרי קינא לה ונסתרה ודברים אלו יצאו מפי גאון קדמון רבינו האי גאון במשפטי שבועות אשר לו ותמהו הרשב"א והר"ן דהא מגלגלין על שבועת שותפים ושומרים ושבועה דאינה ברשותו ונראה דסבירת ליה דש"ש הוי ברי כמ"ש רשב"א דהרי ברי שהגיע לידו וכן בשבועה שאינו ברשותו דהכל כברי דמי שהרי הגיע לידו בברי וכמ"ש רשב"א וכמש"ל בישוב דברי התוס' מקושי' מהרש"א וא"כ כל הני השנוים במשנה דמשביעין בטענת ספק הכל איירי ברגלים לדבר והוי כמו ברי וכמ"ש הרא"ש דכל הנך דמשביעין על ספק הוא דדומה לש"ש והיינו דה"ל רגלים לדבר והוה ליה כטענת ברי כמו בסוטה ולא אמרו הגאונים הנ"ל אלא בהיסת דמשביעין שא"י והא זה רק שמא דמי יודע אי ידע או לא בזו סבירא ליה כיון דליכא רגלים לדבר כלל לא דמיא לסוטה ולא מגלגלין כלל ואם כן לא קשה מכל הנ"ל דבשבועות המשנה מודים דלא אמרו חכמים במשנה להשביע רק ברגלים והוי כטענת ודאי ולכן צ"ע לדינא כיון שיש מקום לקיים דברי הגאונים שדבריהם דברי קבלה ותקנתא לתקנתא לא עבדינן וצריך עיון: