שאפילו הודה אינו מתחייב אלא שבועה הקשה הסמ"ע הא דעת ר"ה גאון לעיל סי' פ"ז דיכול להשביע היסת שנתחייב לו שבועת התורה ואף אם מודה לא יתחייב אלא שבועה ותי' דהכא עדיין לא נתחייב בב"ד שבועה ועיין מ"ש לעיל בסי' ע"ז בדברי ר"ה גאון ולק"מ דשם מיירי דטוענו ברי חייב לי ע"ש ס"ק כ"ג. והרב הש"ך כ' דבלא"ה לק"מ דכאן הוא שבועה דרבנן ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ואין דבריו נראים דלדעת הסוברים כרי"ף בחשוד שבא ליטול בשטרו דמפסיד הא כ' הרא"ש בפ' הכותב להדיא בטעמו של הרי"ף דכי אמרינן תקנת' לתקנתא לא עבדינן היינו בשבועת היסת אבל שבועת המשנה דינה כשל תורה ועבדינן תקנתא לתקנתא וכאן הא איירי בשבועת המשנה ויפה הקשה לשיטה זו שהוא הרמב"ם דסבירא ליה כהרי"ף רבו ואיך יסתום הש"ע מה דכתבו לעיל בסי' צ"ב במחלוקת:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.