והעדים יכתבו הודאת שמעון כתב הסמ"ע ס"ק ל"ז דיש הבדל בזה לעושה לו שטר דשם מתחייב בהחלט משא"כ בזה שאם יפרע שהדין ביניהם ודבר זה אין לו שחר כי מה דין יהיה ביניהם הא אין אחר הודאתו כלום ואם שהוא ע"ת אם יצטרך לפרוע לכותי גם שער חיוב שיעשה ברור שיהיה על תנאי הזה ועוד תירץ הסמ"ע דיש הבדל דעדים אין כותבין שום חיוב אלא הודאה גם כן לא הבנתי דהיינו הודאה היינו חיוב ובאמת הבדל פשוט יש דברישא לעושה הוא שטר יש לו דין שטר ונפק קלא וכדומה משא"כ בעדים שהם כותבים הודאה הוי ליה רק מלוה ע"פ והודאה בעדים וזהו נכון דמה לו לעשות מלוה בשטר הוא אין חייב לגוי רק מלוה ע"פ אלא דקשה לי בממ"נ אם אינו אומר לעדים כתבו הא אין בעדותם ממש כלל דהוי ליה מפי כתבם וכמה טרחות טרחו התוס' במחאה איך יועיל בשלא אמר כתבו ואי אמר לעדים כתבו היינו שטר גמור כדאמרינן הודאה בפני שנים וצ"ל כתבו ועיין לעיל סימן ל"ט ולכן מרא דהך הוא הרא"ש בתשובה וליה לק"מ דכבר בררנו לעיל סימן ל"ט דדעת הרא"ש אפילו לא אמר כתבו אם נתקיים הוי כמלוה על פה ואם כן אתי שפיר דהוא לא יאמר לעדים לכתוב רק יכתבו מעצמן הודאתו ויהיה לו כל תוקף מלוה על פה בעדים ולא כמלוה בשטר אבל על רבינו המחבר דפסק לעיל סימן ל"ט ודוכתי טובא דלא מהני כלל בלא אומר כתבו צ"ע דלא הוי לי' להעתיק תשובת הרא"ש וצ"ל דכשכותבין בלשון שטר הוי ביה אחריות נכסים וסתם שטר אחריות ט"ס אבל בזה אף שצוה לכתוב הודאה אין בו אחריות ט"ס וצ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ג, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.