אורים ותומים, תומים · סימן צ״ג, י״ד

שלא פרע וכו' דעת הסמ"ע דכ"ז שאין הוא מברר שבאמת לא פרע ולוי טען שפרע מ"מ פטור מלשלם אף שהוצרך לגוי לפרוע דהוי ליה עלילה ואין אדם נתפס בעד חבירו. ודבריו תמוהים דהא לוי פושע דלא פרעו לגוי בעדים דידע דראובן ערב והם בתר ערבא אזלי והא דעת הרבה מחברים דאפילו גבי חנוני על פנקסו ד"ת פטור דהוי ליה לפורעו בעדים רק מכח תקנה אמרי' דלא אמר ליה הב בסהדי מכ"ש בזה דאין בו תקנה כלל והוא לגבי גוי אשר פיהם דיבר שוא דלא ה"ל למפרע רק בעדים ודעת מהרדב"ז בתשובה דאפשר לגבי גוי לא שייך תקנה דלא אמר ליה הב בסהדי דגבי גוי סתמא כפי' ומכ"ש בנדון זה ועוד הא אנן קאמרינן להו מתחילה כיצד יעשה ואמרי' שיתן כתב וכו' ואם כן למה ל"א ליה לא תתן לגוי אלא בעדים או בשטר פטורים והלא כך העצה היעוצה מפי ב"ד והבא לימלך ודאי דמורין כן ואיך נותן תחילה מכשול שיתחייב עצמו ליתן מכשול שיהיה זה נספה בלי משפט ול"א ליה דלא יפרע כלל לגוי רק בעדים ושטר כדי שיהיה זה לא יפסיד מעותיו אלא ברור והאמת אם טען שפרעו לא משגיחין ביה דהוי ליה למפרע בסהדי ולכך אם יברר הוא בעדים דפרע לגוי חייב לשלמו דאנן סהדי דלא פרעו דהוי ליה למפרע בעדים וזה ברור ונכון דאין לך פושע גדול מזה.