אין שמעון נאמן וכו' הקשה הסמ"ע לקמן סימן ק"ח סקכ"ט דלקמן הביא דעת הרא"ש דאפילו יוצא מתחת יד אותו שאמר שפרוע הוא מכל מקום אין נאמן לחוב לאחרים וכאן סתם דאם השטר ביד שמעון אף דידוע דהוא ממון של שותפות מכל מקום נאמן אפילו על חלק ראובן ותירץ דהכא שאני דנכתב השטר על שם שמעון ואף דנזכר בו שהוא ממון שותפות מכל מקום הואיל ועל שמו נכתב והשטר בידו נאמן ע"ש ומלבד דדבריו דחוקים דמה נ"מ אם כתב על שמו או לא כיון שמוזכר בתוכו שהוא ממעות שותף אף גם דהא ס"ס ע"א מבואר בשטר שנכתב שחייב לראובן או לשמעון והם שניהם שותפים בחוב ואחד אומר דפרע דאין נאמן להפסיד חלק חבירו כיון שהשטר בידו הא אלו שטר ביד המודה היה נאמן אף דנכתב על שם שניהם. ולכן העיקר כמ"ש הב"ח דבשותף שבידו מתחלת המעות לישא וליתן בו ולהלוות לאחרים ולקבל פרעון הרי הימנוה מתחילה והיינו כמו שליש דהא היה יכול ליקח המעות ולאבדו ולכך נאמן דה"ל שליש כשטר בידו אבל לקמן בסימן קי"ח דהגיע ליורש השטר מאביו ואחי דשמטי מהדדי אם כן אין כאן המנותא ולכך סבירא ליה להרא"ש דאין נאמן אפילו שטר תחת ידו ועיין מש"ל בסימן ק"ח באריכות:
אורים ותומים, תומים · סימן צ״ג, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.