אורים ותומים, תומים · סימן צ״ג, י״א

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ונוטלים משמע הא מודה דנפחת צריך לשלם מביתו והקשה הב"ח וכן משנה למלך הא הטור ומחבר פסקו לקמן סימן קע"ו ס"ו דאין שותף צריך לשלם מביתו כלל רק מה שהוטל לתוך השותפות מפסיד והב"ח רוצה לחלק בין הפסד שבא מחמת מו"מ או שלא מחמת מו"מ וזה דוחק ובאמת המדייק בלשון הרמב"ם שכתב שנפחת מהקרן ת"ק זהובים מלת קרן מיותר אלא להורו' נחן שכבר הרוויחו בו סך מסוים וחלקו ונטל כל אחד חלקו רווח ואח"כ נפחת הקרן ת"ק זהובים אם כן אילו מודה בפחת צריך לשלם לכ"ע אפילו לרמ"ה דרווחא לקרנא משתעבד ואם כן הרווחים שכבר קיבל צריך להחזיר לתשלום קרנו של השני ומהכ"ת יטול הוא רווחים והשני יפסיד הקרן ולכך נתן טעם דלא מהימן ליה כלל ואין מנשבעים ונוטלים ולא קשה מידי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.