אורים ותומים, תומים · סימן צ״ב, ט׳

דאל"כ כל א' וכו' וי"ח. והן דברי הרא"ש בתשובה דכתב להדיא דלא אמרינן דהם הפסידו שעסקו עם חשוד אדרבא אמרינן החשוד הפסיד דידע דהוא חשוד היה לו להזהר לבל יבא לידי עסק שבועה שכנגדו ישבע ויטול והב"ח והסמ"ע כתבו דתוס' ג"כ ס"ל כי"ח דכתבו דלכך שכנגדו ישבע ויטול ולא אמרינן דהוי משאיל"מ משום תקנתא דחשוד דאל"כ כל אחד יעסוק עם החשוד ויפסידו ואם ביודע שהוא חשוד לא שייך זה אם כן מה תקנה צריך ומ"ש הש"ך דיטעון דלא ידע דוחק דהדבר פומבי וקלא אית ליה דהוא חשוד ולכך אמרו בשל תורה א"צ הכרזה דקלא אית ליה ובדרבנן הא אית ליה הכרזה ונשמע קולו ברחוב ולכן דבריו של הש"ך דחוקי' וביחוד מ"ש דגם הרא"ש בתשובה מיירי דלא נודע בשעת עסקו עמו דהי' חשוד א"א לומר כלל דהא בא שם בשאלה דהוחזק ברבי' לחשוד והוא שעסק עם החשוד אי נימא דאפסיד אנפשיה דזה מבואר דהי' נודע פסלותו דאם לא כן מה אפסיד אנפשיה שייך כיון דלא ידע והרא"ש גופיה בתשובה כתב דלא שייך אפסיד אנפשיה דחשוד אפסיד אנפשי' ש"מ דמיירי באופן דידע דהוא חשוד. אך באמת קשה לומר דהרא"ש יחלוק אהראב"ד ולא יזכרנו ודברי הראב"ד יש להם פנים בהלכה מהא דאמרינן תיפוק ליה דה"ל רועה אמנם ברור במחילה מכבוד רוממ' כבוד תורת הרבנים האלה שלא ירדו לכוונת הראב"ד ז"ל כי מעולם לא אמרו הראב"ד במלוה שיש ביד חשוד דבזה צדקו דברי הרא"ש דחשוד הפסיד על עצמו וגם לא שייך תקנה דחשוד דהא צריך לישבע ומה תקנה שייך וכי נחשדו ישראל הכשרים לישבע לשקר והלא זהו שכתבו התוס' דלכך שבועה תקנו לשכנגדו ולא יטול בלי שבועה מתקנת' דחשוד הרי דבהא דיצטרך לישבע תו ליכא חששא וכמ"ש התוס' והרא"ש רק הראב"ד מיירי מפקדון שביד החשוד והחשוד מ"מ בזו אי ידע שהוא חשוד פטור החשוד ולא שייך כלל שכנגדו נשב' דהא הוא סביר וקיבל והאמין לחשוד דהא אם ירצה החשוד היה אומר נאנסו היה נפטר בלי כלום כמבואר בסעיף ח' וא"כ זה שמסר לו הפקדון סבר וקיבל להאמין לחשוד ואיך נעשה תקנת' לשכנגדו מה דהוא בעצמו לא חש לתקנתו ואבידה מדעת הוא ודברי הגמ' תיפוק לי' דהוי רועה גם כן שפיר מתפרש דהוה ליה רועה וידע שהוא חשוד ומסר לו דבר שיכול לטעון נאנסה א"כ תו לא שייך תקנ' דרבנן וכך הביא הב"י לשון הראב"ד כשיודע שהוא חשוד כשהפקי' אצלו דאיהו דאפסיד אנפשי' והדברים מורי' באצבע כמ"ש ואין כאן מחלוקת כלל ואמרתי זה בימי חורפי לפני רבי' מחכמי דור והודו לדברי. אחר כך יצא לאור יומם שיטה מקובצת לב"מ ומצאתי מה שאהבה נפשי דהביא בשם ראב"ד ותיפוק ליה דה"ל רועה ומעיקרא כי הפקיד גביה אדעת' דספק פסידא אפקיד דאי אמר נגנבו לא היה נשבע ולא שכנגדו יכול לישבע הלכך השתא נימא מגו ומפסיד ע"כ וברכתי ברוך ה' שהנחני בדרך אמת ואם כן בטלה מחלוקת ואין הרא"ש חולק כלל: