אורים ותומים, תומים · סימן צ״ב, ג׳

אבל בלא עדים אינו חשוד וכו' ויש להקשות פשיטא הא אין אדם נעשה חשוד על פי עצמו ואפילו הודה דליכא גביה ספק מלוה ישינה והסמ"ע ביקש לומר דכוונת הטור והש"ע לומר בקושי' הגמרא נימא מגו דחשיד וכו' ולא ידעתי הא הרא"ש כתב דליכא נפקא מינה בין תירוץ דלא אמרינן להך תירוץ של אביי כמו שאכתוב אח"ז ואם כן הוה ליה למימר בקיצור דלא אמרינן מגו דחשיד וכו'. ולכן נראה דכך פי' אם ביד שמעון חפץ ואמר שירשה מאבותיו הרי דמודה דלא לקחו מראובן וראובן בירר בעדים דכלי זה שלו כי מכירין אותו בטב"ע וסימנים מובהקים להדיא שהוא של ראובן והוא הודה דלא לקחו מראובן ולא משל אחר רק אמר שבא לו בירושה והוא באופן שא"א לומר שאבותיו לקחוהו מראובן כי עדים ראהו בזמן קרוב ביד ראובן ויודעים בבירור שהוא של ראובן אם כן פשיטא דחייב להחזירו לראובן אבל מכל מקום אינו חשוד דאפשר דלקחו משום שיש לו עליו מלוה ישינה ואינו חשוד ואם כן שפיר אמר מלוה ישינה ולא ספק דאנו אומרים בתום לבב היה תופס והא דאמרינן הכופר בפקדון פסול ולא נימא גם כן כהך כבר עמדו בזה בס' אסיפת זקנים והרבה תירו' נאמרו בזה ע"ש וחד מינייהו דאלו הוי לו לשמעון תביעה לא היה ראובן מפקיד גבי' וחד תי' דכיון דחציף להכחיש מילתא דהופקד אצלו בעדים לא אמרינן כן ועיין לעיל ס"ס ל"ד דהחלטתי דהך תי' צ"ל עיקר בדברי הש"ע ובכופר במלוה ונשבע לא אמרינן דלמא יש לו מלוה ישנה דלא ה"ל לישבע סתם כי אם לפרט ולא לסתום שבועתו ודוק: