אורים ותומים, תומים · סימן צ״ב, ב׳

אבל בשבועה דלהבא וכו' ולפ"ז לפי' רש"י והגהת הרא"ש כמש"ל בריש סי' כ"ח באורי' דשבועת עדות אם השביע אם יודע עדות שיבא ויעיד והוא שתק ולא ענה דבר רק לא העיד י"ל שתיקה הוי כפירה הא גם זה בשעה שהשביע לא יצא מפיו לשקר דהיה יכול באמת להעיד רק אח"כ שלא העיד עובר על שבועה והרי זה ממש כנשבע שלא אוכל ואכל תיכף כמעט רגע דמכל מקום אמרינן דאין זה חשוד דבשעה שיצא מפיו לא לשקר היה ואם כן אף בשבועת עדות בכזה וא"כ עדיין קשה המשנה דלא קתני שבועת ביטוי משום דלא פסיקא לי' שבועת עדות איך קתני הא גם כן לא פסיקא ליה כמ"ש וצריך לומר דלא קתני רק במקום דצריך קרבן שבועה אבל שבועת עדות בהך דמספקא ליה אם כן אין כאן קרבן לא מיירי משנה וצ"ע. ובאמת יש לדקדק על הריב"ש בסי' שי"א והבאתי לעיל סי' ל"ד דסבירא ליה להכריע דלכך נשבע לאכול ולא אכל אין חשוד דהוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין דאם כן שבועת עדות גם כן אין לוקה כמבואר בגמרא הנ"ל אם כן למה חשוד בשלמא בשבועת פקדון דקי"ל ג"כ אין לוקה כמ"ש הרמב"ם בהל' שבועות ל"ק דכבר כתבתי לעיל בסי' ל"ד דבחימוד ממון הוה ליה רשע דחמס ואין צריך למלקות אבל בשבועת עדות מה א"ל וליכא למימר דהטעם דאין מלקות משום אשתלי אבל אי הי' ברור היה לוקה כמש"ל דזהו הכל להס"ד אבל למסקנא דקי"ל אפילו בפקדון אינו לוקה הואיל וחייבו הכתוב קרבן א"כ ה"ה לשבועת עדות אם כן הרי קיל שבועת עדות דאין בו מלקות ואולי י"ל דעכ"פ במזיד בעי קרבן וקרבן במקום מלקות קאי אף דזה דוחק דרמב"ם כללא יהיב שאין בו מלקות או הואיל ועל ידי עדות מפסידין ממון דעל עדות שאין בו הפסד ממון אין שבועת עדות אם כן אף זהו בכלל רשע דחמס דמפסיד לחבירו ממון ובזה לא בעינן מלקות וצ"ע: