אורים ותומים, תומים · סימן צ״א, ח׳

הואיל ויש רגלים לדבר אבל אם יאמר כך מצאתי על פנקסי שאתה חייב לי כך לא סמכינן אפינקסו עכ"ל הרא"ש ודייק הש"ך מניה דאפילו היסת א"י להשביע על פי פנקסו דאל"כ מאי ארי' דלא סמכינן אפילו נסמוך הא אין עדיף מאמירת פיו ובאמת לא ראיתי נוהגין כן ומעשים בכל יום כל הנו"נ בסחורות ומוכרי בשר ויין מקיפים וכותבים על לוח לזכרון ובשנה שנתים תובעים על פי פנקסי' ורשימה שלהם כי א"א להם לזכור בע"פ ומכל מקום הב"ד פוסקים שבועה להכופר בטענתם ואולי מפני תקון עולם ומנהג הזו עוקר הלכה איברא מצאתי ברמב"ם פי"ו מה' מלוה אמר חנוני לבעה"ב המקיפו כתוב בפנקסי שיש לי אצלך מנה ובעה"ב או' א"י נשבע היסת וכו' כדין כל טוען על חבירו ואין בזה משום תקנת חכמים וכו' עכ"ל הרי דמפרש על הך משנה דקתני לא שיאמר כך כתוב על פנקסי שאתה חייב לי דמזה יליף הרא"ש דינו להדיא דחייב היסת וקשה לומר שיחלוק הרא"ש אהרמב"ם ולכן היה נראה דמודה הרא"ש דיכול להטיל שבועת היסת רק אי תפס לא מהני דה"ל תפיסה מספק וכ"כ הש"ך לעיל סי' ע"ה גבי תיבה פרוצה דיותר מסתבר להטיל היסת משיהיה יכול לתפוס משל חבירו דה"ל תפיסה מספק וזהו כוונתו דלא סמכינן על פנקסו אלא דלפ"ז היינו צריכים לומר מ"ש הרא"ש שיכול לשבוע על פנקסו כמ"ש הרמ"א ובתשובת הרא"ש שם כלל ק"ג להחזיק המשכון צ"ל כמ"ש הש"ך לחלק בין פנקס לפנקס וזה דוחק דודאי מיירי הכל בפנקס המדוקדק היטב ויודע שאין כותב בו שקר רק לא ידעתי מה קשיא ליה להש"ך בדברי הרא"ש דהרא"ש לפרש המשנה קאתא דקתני חנוני על פנקסו לא שיאמר כך כתב על פנקסו ופי' הרא"ש דה"א הואיל וחנוני רגיל להקיף ואינו מגרע אמונתו לכתוב שקר יהיה נאמן להוציא מכל אדם בשבועה דהא הימנוהו חכמים וקמ"ל דלא דיאמר לאו כל כמיניה להאמין אותך ולא הימנוה חכמים רק באומר לו תן וכו' דהוי רגלי' וכו' וזהו מבואר שם בהרא"ש כלל פ"ו וכן הם דברי הטור ומיהו לא הוי פנקסו הוכחה אצל כל אדם כגון אם יאמר וכו' והיינו דה"א דנאמן וחכמים המנוהו וכ"כ הרא"ש להדיא בתשובה דה"א דחנוני נאמן הואיל ואינו מגרע אמונתו וכצ"ל במשנה דהא אז לא היה היסת רק ס"ד דחנוני נשבע ונוטל מכל אדם וכן עמא דבר וכן מבואר בסמ"ע דפי' דהוי כברי ואם כופר בעה"ב שלא צוהו ליתן כלל ישבע היסת ולדברי הש"ך הא אין כאן רגלי' דהא הבעה"ב אמר שלא צוהו כלל: