אורים ותומים, תומים · סימן צ״א, ד׳

בחנוני המקיף כו' כ' הב"ח אם מתחילה בשעת שכירות המחהו אצל חנוני ונתרצו לפרוע מהחנוני אין להם על הבע"ב כלום וש"ך ס"ק ט"ו הסכי' עמו לדינא ואני איני מבין תוכן כוונת' דאם התנה בשעת שכירות עם הפועלים תנאי גמור באופן המועיל שע"ת כן שוכרם שיהיה שכרם מחנוני ואין להם עליו כלום מה צורך בזה ראיה או דין והסכמה פשיטא כל תנאי שבממון קיים וכאן הבן שואל מה נשתנה זה מכל הדינים ותנאים בעולם ואם לא היה תנאי גמור רק סתמא בעת השכירות אמר לפועלים מחנוני תקבלו הפרעון ונתרצו עדיין יכולים פועלים לומר עכ"פ אתה חייב לנו שכר פעולה ואם פרע לנו החנוני טוב אבל כיון שאין פורע אתה חייב וע"ז לא נתרצו שיהיו מפסידים וזה ברור דאל"כ א"כ מה טרחו הרי"ף והרא"ש ליישב מילתא דירושלמי מ"ש אם העמידם אצל חנוני אין לפועלים על בעה"ב כלום דמיירי אליבא דרב ששת דס"ל אינו חוזר שהוא שלא אליבא דהלכתא כמ"ש שם ולא מפרשינן בפשוט דמיירי בשעת שכירות העמידום והמחו' אצל חנוני ובזה לכ"ע אין חוזר ואין לבעה"ב שום התחייבות כדעת הש"ך וב"ח אלא ברור דדא ודא אחת היא אין הבדל בין שעת שכירות לשעת פרעון ולכן דבריהם אינם מובנים לי כלל: