אורים ותומים, תומים · סימן צ״א, ב׳

או שמתו פועלים וכו' הש"ך כתב דדוחק לומר שהרמב"ם יחלוק על הרמב"ן דס"ל במתו פועלים דנשבעים היורשים ונוטלין דהא מדין נוטלין פועלים בלי שבועה רק להפסת דעת תקנו שבועה ואין ס"ד במות הפועלים שימסידו יורשים והנכון אתו רק כתב דרמב"ם מיירי בפועלים שאין להם יורשים וזהו דוחק דאין לך אדם בישראל שאין לו יורשים. איברא דבלא"ה הקשה הש"ך למה נתן טעם שאין כאן רק תשלום אח' ולא נתן טעם שאין כאן טענת ברי כמ"ש הרמב"ם גופי' בהל' שלוחים ומ"ש הש"ך לומר דמיירי דהכחישו זא"ז והלכו ומתו וא"כ יש כאן טענת ברי ומכל מקום ליכא שבועה הואיל ואין משלם רק תשלום א'. יפה דיבר בשבועת המשנה הואיל ואינו משלם רק תשלום א' אבל למה יפטור מהיסת הוא טוען מה לי ולך אם אני אשלם לפועלים או לא סוף כל סוף אני אין חייב לך כלום ולמה תגבה ממני דבר שאיני חייב לך כלום. ופשיטא דיש כאן היסת אם תובעו ברי ואף זהו ברי עפ"י הפועל וכמ"ש הרמב"ם בהל' שלוחים דאם המלוה או' לא קבלתי ואינו כאן השליח נשבע היסת. הרי דס"ל ע"י אמירת המלוה ה"ל ברי להשביע היסת ולמה יפטור מהיסת. ובהיסת לא נראה לחלק אי צריך לשלם שנית או לא סוף כל סוף הרי תובעו שאין לו לשלם והוא זכה בשל פועלים. ולכן יותר נראה כמ"ש הש"ך בתי' השני דצ"ל הטעם הואיל ואינו משלם אלא תשלום אחד בשביל החנוני דבחנוני אף דאין תובעו צריך לישבע דה"ל המוציא הוצאות דצריך לישבע כמה הוציא וכ"כ הרז"ה כמ"ש בעה"ת בשמו בשער כ"ט ח"ב ד"ו וכן דעת הר"ן ולכך הוצרך ליתן טעם משום דאין חייב רק תשלום אחד וא"כ מה לי לבעה"ב עם חנוני. ולפ"ז אף הנ"ל מיושב דכי דעת הרמב"ן דיורשי פועלים גובים היינו כשכבר עמדו פועלים והכחישו לחנוני ולא הספיק ליטול בשבועה עד שמת בזה אמרינן דיורשיו גובים אבל בפועל שמת ולא תבע ולא הכחיש לחנוני כלום ואחרי מותו באים יורשים ויאמרו אבינו צוה שהבעה"ב חייב לו ולא קיבל כלום מחנוני מודה הרמב"ן דאין נוטלין דלא מהימני' להו ולאו כל כמיניה דיורשים לומר דאביהם פקד להכחיש החנוני וליטול בשבועה שלא פקדנו והגע עצמך מי ששלח שלוחו לפרוע הקפותיו בע"פ אחרי ימים רבים שימותו ב"ח אם יבאו יורשים ויאמרו אבינו פקד שאת חייב לו ודאי לאו כל כמיניה ולא אמרו הרמב"ן אלא במכחיש בב"ד לחנוני רק מת קודם שבועה ולא זולתו וא"כ אין כאן סתירה מדברי רמב"ם לדברי רמב"ן ומש"ה שפיר קאמר. ואין כאן מחלוקת בין פוסקים כלל וזה נכון לדינא בכל אופן. אף כפי מה שאכתוב בס"ק שאח"ז י"ל אף בפועלים אין יורשים נוטלים וע"ש: