אורים ותומים, תומים · סימן צ״א, י״ב

אמר לחנוני וכו' רבו בזה הפי' והש"ך האריך להשיג ולהקשות על כל הפי' ובאמת כל קושיתו אין בהם כדאי שצריך להשיג עליהם כי כל דקדוקו הם דקדוק עניות וח"ו לדייק כולי האי לדחות דברי קדמונים ואולי דייקת כולי האי ממש לא תנאי ולא מצינו הלכה ברורה בש"ס. ואולם כי חשב לפרש פי' אחר ועינה מלבו וכבר עמד הגאון חכם צבי ז"ל בהגהתו לט"ז והקשה עליו קושי' חזקה עד שנדחה פי' ואין ראוי לאומרו כלל. ע"ש ואין לנו שיור בזה רק לישב קושית הש"ך על סמ"ג דסמ"ג פי' ודעתו כשהפירו' מונחים בר"ה והחנוני תובע המעות והבעה"ב טוען פרעתיך כבר ישבע הלוקח בנק"ח ויטול פירות וכשהפירות ברשות חנוני ודינר בר"ה וחנוני טוען כבר נתתי עבורו פירות והלוקח טוען לא כי עדיין לא קבלתי פירות ישבע החנוני ועל זה הקשה הש"ך מ"ש מרישא ולמה בזה יד חנוני יותר יפה מיד לוקח עד שישבע ויטול. ונראה דלק"מ דבכל מקום רואין על מה הטענה כשהפירות מונחים בר"ה שניהם מודים דפירות הללו הם מונחים לכדי שיטלם הלוקח ואין כאן טענה על הפירות ובפרט לפי מה שכתב המ"מ דהגביהן הלוקח וקנאם בדרכי קנין וא"כ כל התביעה רק בדמי מעות והרי זה כתביעה בפ"ע וכל התביעה רק על המעות א"כ הלוקח נשבע ונפטר וכמו כן שהדינר בר"ה ולא נחלקו כלל על הדינר שראוי ליתן לו לחנוני רק כל הפלפול כי לוקח תובע פירות וזה אומר כבר נתתי פירות ואם כן הסכסוך בפירות החנוני מוחזק והממע"ה ולק"מ. אמנם סמיכת הש"ך בדברי ירושלמי דקתני באם יוצא מתחת יד אחד מהן עדיין היא במחלוקת ומזה מבואר דאפילו תחת יד הלוקח מ"מ נחלקו ת"ק ור' יהודא זהו דלא כפי' הרי"ף ותוס' וסייעתם דסבירא להו אם הוא ת"י אחד א"צ כלל שבועה וזהו מהטענה באמת אלא שאף שאין ראיה כלל מירושלמי כי הגהה והגי' משונה כנודע אף גם כאשר עיינתי בירושלמי מצאתי ראיתי שכתב כך על משנה אר"ח במחלוקת אר' יהוד' אימתי בזמן שהקופה מונחת בין שניהם אבל אם היא יוצאה מת"י א' מהן עוד היא במחלוקת עכ"ל ולפי' הש"ך פי' מחלוקת היינו הך ר' יהוד' ורבנן וזהו אינו מסדר הלשון שיהיה ר' יהודה אומר על עצמו עוד היא מחלוקת ויהיה מכוון שהוא פליג והל"ל ביוצא מתחת יד אחד מהן חכמים אומרים כך ואני אומר כך ומה שאמר ר"ח מתחילה במחלוקת אין לו מובן כלל דאם נתכוון דפליגי חכמים ור"י מה קמ"ל הא משנה לפניך דפליגי חכמים ור"י ואם כוונתו לומר שאפי' יוצא מתחת יד אחד מהן ג"כ פליגי זהו לא נזכר כלל בדבריו ועיקר חסר ולכן נראה דידוע בכל הש"ס במקום הספק לב"ד ס"ל לחכמים הממע"ה וסומכוס יחלוקו ואם כן קאמר ר"ח הא דתנן במשנה דישבע חנוני ויטול או בעה"ב כמבואר במשנה זהו הכל לחכמים דס"ל דהממע"ה ולכך מי שהוא יותר מוחזק נוטל רק מכל מקום החמירו עליו שישבע שבועת נק"ח אבל לסומכוס דסבירא ליה בעלמא יחלוקו אף כאן אין זה שחזקתו יותר משל חבירו נוטל הכל רק יחלוקו וזהו כוונתו במחלוקת ור"י פליג וסבירא ליה דאם בר"ה הרי זה ודאי בחזקת מרא קמא ואין כאן ספק לב"ד רק ביוצא מת"י השני בזו במחלוקת דחכמים סבירא להו לעולם הממע"ה וסומכוס ס"ל הואיל יש לשני יד בו הוי ליה דדרא דממון ויחלוקו לסומכוס וזהו מאמרו עוד היא במחלוקת היינו מחלוקת הידוע בש"ס בכל דוכתא והבקי בלשון ירושלמי תלמודו בלשנא קלילי דנקט יראה שנוטים הדברים אל מרכז האמת ודבריו כך הם עניים במקום הזה ועשירים במקום אחר: