אורים ותומים, תומים · סימן צ״א, י׳

אם לא נתן וכו' קצבה וכו' הטור נמשך בזה אחר דברי בעה"ת דנתן טעם חזקה שליח עושה שליחתו והקשו דבשלמא בעה"ת לשיטתו דסבירא ליה בחנוני לבדו תובע אין מגיע לו שבועה דשורת הדין דנוטל בלי שבועה מטעם חזקה הנ"ל וכנ"ל באריכות ואם כן אף כאן חזקה זו מהני אבל הטור דהכריע כרמ"ה לעיל דלעול' אין בעה"ב משלם לחנוני רק בשבועה דאין בעה"ב חייב משורת הדין לחנוני כלום אם כן קשה איך פסק בזה דנוטל בלי שבועה וקאמר הטעם חזקה שליח וכו' מה דלא סבירא ליה והנה הב"ח והסמ"ע והש"ך העלו בשם מהרש"ל דכאן מיירי דידוע דנתן לו מקצת רק לא נודע כמה נתנו ובזה הטור מודה דנוטל בלי שבועה. ואני איני מבין טעם לחלק דסוף כל סוף על הנשאר הא ה"ל א"י אם הלוויתני ואי דה"ל מתוך שאיל"מ הא בזה לא ה"ל למידע כמ"ש בעה"ת להדיא שער נ"ט ח"ב ד"ח. וכמש"ל וכבר כתב בדרישה דתירוץ זה דחוק וגם הקשה הט"ז דלא ה"ל למנקט הך לשון דחזקה שליח וכו' ומה שנראה הוא מה שכתוב לעיל בישוב דברי הר"ן דודאי אף הטור סבירא ליה דיש כאן סברא חזקה שליח וכו' רק סבירא ליה כמה שכתב הרמב"ן דקלקל בשליחות דה"ל ליתנם בסהדי ואיך שייך חזקה עושה שליחתו הוא קלקל בשליחתו דלא יהיב ליה בסהדי והא דאמרינן בגמרא דב"מ דלא אמר להו ליתנו בסהדי הוא מכלל התקנה ועולה מצאו חז"ל לחייב לבעה"ב. וס"ל לטור ה"מ בפירש ואמר תן לפועלים סלע דלא מהימן ליה הבעה"ב לפועלים. ואם כן אף הוא חנוני אין לו להאמין כי כך דרכו של פועלים עמילי הנפש לתבוע פעמיי' וה"ל ליתנו בעדים. אבל באומר לחנוני תן לפועלים כל מה שיתבעו ממך ואם כן ע"כ דהימן להו בעה"ב והם אצלו בחזקת נאמנים דאולי יטלו יותר ויותר מכדי שכרן ויאמרו קצצת לנו ביותר או חייב אתה לנו מקדם או החזרנו לך ולא ע"ז יתן אדם מעותיו וע"כ דהם בחזקת נאמנים גבי' אם כן ודאי דאין על החנוני אשמה דלא מסר ליה בעדים כיון דחזא דהוא מהימן ליה ולכך סבירא ליה דחזקה במקומו ונאמן בלי שבועה וא"ש ודוק כי נכון הוא: