אורים ותומים, תומים · סימן צ׳, ט׳

כטוען שאולים אבל בדברים שאין עשויום להשאיל לא מצי לומר גנובים אף שיש לו מגו דשאולים דנאמן דאיכא כל הני ריעותא והנה ר"ת ס"ל דאין תלוי בעצם החפצים לבד אם הם עשויום להשאיל רק תלוי ג"כ אם הוא רגיל להשאיל וכ"פ המחבר לעיל סימן ע"ב והיה נראה דאם החפיצים עשוים להשאיל אף דאין רגיל להשאיל מ"מ בדאיכא הני תלת ריעותא הוי כרגיל וא"כ נאמן לומר גנובים במגו דשאולים ומה שמכריח אותי לכך דקשיא לי באמת מנ"ל לתוס' לומר דבדברים עשויום להשאיל אף בגנובים נאמן דמנ"ל הא הוי מגו במקום חזקה ואפשר דהוי חזקה אלימתא והדיוק דהואיל דלא נאמר הך ולא אמרן לבסוף הוא דקדוק קלוש ואין זה כדאי לבנות עליו דין חדש וכמ"ש הרא"ש דאין לסמוך ע"ז וכמ"ש בס"ק הקודם וגם כמש"ל דזהו מילתא דר"י וזה מילתא דסתם גמ': ולכן נראה דבלא"ה חובה עלינו לישב דברי רש"י דמצרכי דוקא לכל הני ריעותא דברים העשויום וכו' איך מייתי ראיה דאפיק מיתומים הא שם לא היה שום ריעותא כמ"ש התוס' וכמ"ש בס"ק הקודם ולכן נראה דודאי מ"ש ר"ת דתרתי בעינן שיהיה החפץ עומד להשאיל ולא יתקלקל בהשאלה וגם יהיה רגיל להשאיל לו והנה בהך דרגיל י"ל הא א"א להיות רגיל עד שיתחיל להשאיל לו ואי אתה מוצא רגיל להשאיל אם לא דמתחיל תחילה להשאיל פ"א וא"כ הרי יכול התובע לטעון זה ראשון שהתחלתי להשאילך ותחילת הרגילות היה בזה וצ"ל דלא מהימן כ"כ דלא אתברר לנו דרגיל לא אמרינן דשאל וא"כ י"ל ה"מ בדליכא הנך ריעותא אבל בדחזינן הנך ריעותא דנכנס ריקם ויצא מלא ואין דרכו למכור ולהטמין א"כ הני ריעותא משויה לו דאמרינן דזה התחילו להשאיל דרגלים לדבר מהנך ריעותא דהשאילן ואי דאין רגיל עד עתה זהו תחילת הרגילות אך זהו אם איכות החפץ להשאיל אבל איכות החפץ לחשש שיתקלקל אין עשוי להשאיל ואין מועיל כל הנך ריעותא דאיך נימא שאולין נגד החזקה דאין הכלי עשוי להשאיל וברור דלא ישאיל לו וא"כ א"ש דברי רש"י דודאי סבירא ליה באיכא הנך תרתי הכלי עשוי להשאיל וגברא רגיל להשאיל לכ"ע נאמן דשאולים ואין צריך לשום ריעותא רק הא דבעינן הכא כל הני ריעותא באין רגיל להשאיל ובעינן כל הני ריעותא לברר דהתחיל להשאילו וזהו תחילת שאלתו וע"ז מהני כל הנך ריעותא אבל באם הכלי אין עומד להשאיל לא מהני כל הריעותא דאנן סהדי דלא השאילו וכך הם דברי הגמרא לגי' רש"י ולא אמרו דאין המוחזק נאמן בהנך ריעותא בדברים העשויום פי' כי החפיצים בעצמם מצד איכותם עומדים להשאיל וכמ"ש רש"י להדיא דאין לחוש שיתקלקלו ולכך מהני ריעותא דמיקרי כמו רגיל אבל בדברים שאין עשויום מצד עצמן שמתקלקלים לא מהני ריעותא ולעולם המוחזק נאמן ומביא הגמרא ראיה בעשויום להשאיל דבעה"ב נאמן דרבא אפיק מיתמי וכו' ושם היה רגיל להשאיל וגם כלי עומד להשאיל כמ"ש תוס' להדיא ד"ה וספרא וכו' וא"כ ה"ה הכא דכלי עשוי להשאיל ואי דאין רגיל הנך ריעותא משוי ליה לרגיל וכמ"ש ודברי רש"י ברורים ולק"מ וארווח לן בהא מ"ש הרא"ש דרש"י הוקשה לו קו' תוספות מהך דמכיר כלים בי"א דספרים מה צריך ליצא שם גניבה הא ה"ל מגו דשאולים ע"ש ותמה המע"מ וכן בתשובת דרכי נועם הביא בשם הרב מהר"ם חביב ז"ל דהא רש"י סבירא ליה דהעשויום להשאיל לא מהני עד דאיכא כל הנך ריעותא וצריך עיון לכאורה אבל לפמ"ש ניחא דתי' ר"ת דשם מיירי באינו רגיל להשאיל לא מסתבר לרש"י דסתם קתני במשנה המכיר ספריו בי"א אם לא יצא שם גניבה לאו כל כמיניה ולא מפליג בין רגיל לאינו רגיל דברגיל הא אין צריך ליצא קול גניבה ולפיכך נתקשה בו רש"י דמודה רש"י בספרים העשויום להשאיל ורגיל להשאיל דאין צריך לשום ריעותא ולכן צריך רש"י לחלק בספרים דספרי' במשנה אין עשוי' וכו' וא"ש. ובזה יש ליישב דברי ר"ח דסבירא ליה לדינא כפירש"י וגריס ובכולהו לא אמרן אלא שאין עשוי' להשאיל אבל דברים העשוי' להשאיל א"נ והק' תוס' דדין שלו סותר הגי' ולפמש"ל י"ל דהוא מפרש דברים העשוי' לא על איכות החפץ דמזה לא מיירי רק מאיכות בעל החפץ אם עשוי להשאיל ורגיל אצלו או לא וא"כ כך המשך הגמרא כמ"ש התוס' ובכולהו לא אמרן דבדליכא כל הנך ריעותא דמוחזק נאמן היינו באינו רגיל להשאיל אף דכלי עשוי להשאיל וכיון דליכא ריעותא הרי הוא בחזקת אינו רגיל אבל בדברים העשויום להשאיל היינו שרגיל להשאיל ג"כ א"כ בדאיכא תרתי אפי' בדליכא ריעותא אין המוחזק נאמן וא"ש ומסכים לדינו של רש"י רק מחולקים בפי' הלשון אי קאי על בעל החפץ או על החפץ ודוק. אמנם ר"ת לא סבירא ליה בפי' הגמ' כפירושם דקאמר סתם בדברים שאין עשוים משמע ליה סתם אפילו אין שום צד להשאיל הן מפא' האיש או מפא' החפץ מ"מ בדאיכא הני ריעותא מוציאין אך הא גופיה קשיא מה דמשמע לר"ת הך מילתא בעשוי' להשאיל נאמן לומר גנובים הואיל ולא אמר הך מילתא דגנובים לבסוף כמ"ש הרא"ש וכמש"ל דהא י"ל דכל מה שנאמר בגמרא מקדם הוא מילתא דרב יהודה בעצמו אבל זה ובכולהו הוא לישנא דסתם גמרא דמפרש כך למילתא דרב יהודה אבל הך מילתא דגנובים הוא מילתא דר"י וסיומא דדברי ר"י הן וכן משמע מדמייתי ראיה מהא דשלח וכו' ואי ר"י בעצמו אמרו ומה ראיה צריך אלא סתם גמרא מוקי ליה מילתא דר"י בכך מכח הך ראיה דשלח אלא דא"כ קשיא ליה עדיין מנ"ל לגמ' דאמרו סתם אפילו אין איכות הכלים להשאיל דילמא לא אמרו רב יהודה רק באיכות הכלי להשאיל ובעינן כל הנך ריעותא לשוי' רגיל אבל באין הכלי עומד להשאיל לא כמ"ש לרש"י ועכצ"ל בעשוי להשאיל אפילו גנובים נאמן כמש"ל וא"כ הוכיח הגמ' אי איירי ר"י בעשוי להשאיל רק אינו רגיל והנך ריעותא משוי ליה רגיל א"כ למה לא יהיה נאמן לומר גנובים וע"כ דאיירי באין עשוי' להשאיל כלל ודינו של תוס' מוכח ממ"נ אי הך כולהו מימרא דר"י או מילתא דסתמא דתלמודא ובזה יובן המשך התוס' בד"ה בקונ' גרסינן דלאחר שפי' הגי' של ר"ה גאון כתבו ובדברים העשוי' אפילו גנובים נאמן ולכאורה אין לו שייכות עם מה שלפניו והוא ענין נפרד ולפמ"ש ניחא דחדא בחברתא מישך שייך וכמ"ש ובזה קו' מהרש"א הנ"ל בס"ק הקודם מיושב דהקשו התו' בד"ה ספרא מהמכיר כליו וכו' וכתבו אע"ג דאחזוקי בגנבי וכו' והקשה מהרש"א הא תוס' לא ס"ל ולפמ"ש ניחא דכל הוכחה הוא לבתר דמסי' ר"ת לחלק בין רגיל ולאין רגיל וא"כ ק' דילמא ר"י אומר למילתא באין רגיל אבל בס"ד לית חלוק זה לק"מ וא"כ י"ל הך ובכולהו סתמא דתלמודא אמרו ולא רבי יהודה בעצמו וא"כ אין כאן ראיה ובכל אנפא אפילו בכלים העשויום אמרינן בגנבים א"נ וא"ש ודוק כי שניהם טובים לפרש מילתא דרש"י ותוס':