אורים ותומים, תומים · סימן צ׳, י״ג

נשבע ונוטל ואם ירצה הנחבל להפכו משמע מדברי התוס' ריש פרק כל נשבעין דכל הני דמנה בשבועות הוא שאין שכנגדו ראוי לישבע והיינו משום דהואיל דניכר דחבלו ורגלי' לדבר כמ"ש התוס' ב"מ דף ל"ד ע"ב ד"ה שמא וכו' הרי דהוא בגדר החשוד אך אפשר לומר דזהו מכלל התקנה אבל אם יאמר הנתבע א"א בתקנה אפשר דיכול להפך וצ"ע: אך קשיא לי לפי מה שכתוב לעיל בסימן ל"ד המגביה ידו להכות פסול לעדות ושבועה ומכ"ש בחובל באמת א"כ ר"י דאמר עד שיהיה הודאה במקצת א"כ למה לי הך תקנה הא ה"ל בכלל תקנה חשוד שכנגדו נשבע ונוטל ול"ל דשילם דהיינו כופר הכל כמ"ש התוס' גבי נגזל והילך ל"ל ועי' מש"ל בריש סימן דר"י מחייב בהילך דיקשה למ"ד דהילך חייב ולהאומרים דא"צ בנחבל כפירה ב' כסף לק"מ כמש"ל בריש סימן אבל לרבותי' של רמב"ם קשה ולפי מה שכתוב בסי' פ"ז בחשוד ביש לו ע"א המסייע אין שכנגדו נוטל בשבועה. א"כ י"ל בע"א מסייע שלא חבל אלא אחת מכל מקום מתקנה נחבל נשבע להכחיש העד ונוטל וזהו לא היה מכח חשוד וזהו דוחק וצריך לומר דלא היו עדים ואין נעשה חשוד עפ"י עצמו ומזה מוכח דלא כמ"ש בסי' צ"ב דאף על פי עצמו יכול התובע לומר פיך ענה בך דאתה חשוד ואטול דא"כ א"צ לתקנה לנחבל דתמיד יכול ליטול בשבועה בלי תקנה זו ודוק ועוד אפשר לומר דחבל בשוגג ולענין פרעון אדם מועד לעולם וכו' ואינו נעשה חשוד בשוגג וא"ש.