אורים ותומים, תומים · סימן צ׳, י״ב

הנחבל וכו' יש לי מקום ספק אם גם בזה נאמן לומר פרעתי החבלה או לא דאמת משמעות המחברים שסתמו ולא כתבו שצריך להיות שהתרה בו אל תפרעני אלא בעדים דאל"כ נאמן במגו דפרעתיך כמו בנגזל לעיל וביחוד הרב מהרא"י בכתבו שהשיב לשואלים דבר במודה שחבלו רק הוא התחיל ביה והשיב לו מהרא"י דנאמן במגו דלא חבלו ולא הזכיר כלל ממגו דהיה פרעו וא"כ אפילו היה עדי' בחבלה היה נאמן ואין שם בכל התשובה מזה דבר וא"כ משמע דאין נאמן לומר פרעתי דהוי כמו ת"ז דכל זמן שאין הב"ד שמין לו כמה ישלם איך ומה אינו פורע רק קשה לפ"ז קושיא הרמ"ה דלתני האומר לחבירו חבלתי בך ופרעתיך דנאמן ואם יש עדים דאינו נאמן ואפשר דס"ל לרמ"ה חבלות לא שכיחי כהנ"ל בסי' א' וגזלות שכיחי רק גזלות ע"י חבלות ל"ש כדעת התוס' וא"כ הא כתב הרא"ה שם דעל מילתא דל"ש ל"ק דלתני דתנא מילתא דשכיח נקט ולכך קשיא ליה לרמ"ה מגזילות ולא מחבלות ובאמת בחבלות אין נאמן פרעתי ול"ל דלא שכיח דיפרע חבלתו ומ"מ אם טען נאמן ולק"מ מהך דכתובות רק מגו לית ליה דמגו דלא שכיח ל"א דא"כ מנליה לרמב"ן להוכיח מהך דינו של רמ"ה דהוכיח מהך דכתובות דנאמן בגזילה החזרתי דהך מילתא דנסכא דר"א איירי בראה מנלן דלמא לא שכיח שיחזיר והוי מגו דל"ש. שוב ראיתי בתוספתא דשבועות וכן הוא בירושלמי ר' יהודא אומר כל זמן שהם חובטי' זה בזה נשבע ונוטל לאחר זמן זה אומר חבלתי וזה אומר לא חבלתי הרי הם כשאר טענות ואולי כך הפי' כל זמן שהם בתוך הקטט הרי הם בחזקת שלא פרעו ולית ליה מגו משא"כ לאח"כ הרי יכול לומר פרעתיך וא"כ יש לו מגו ולכך הם כשאר טענות והדברים נוטים כמ"ש דנאמן לומר פרעתי ויש לו מגו ולכך לא הביאו המחברים הך ירושלמי דסתמו בזה כמו נגזל דמיירי דלית ליה מגו דפרעון וצ"ע: