אורים ותומים, תומים · סימן ט׳, א׳

שלא ליקח שוחד בתשובת חות יאיר פלפל אי רשאין ליתן לדיין גוי שוחד היותו מצו' על הדינים שהוא אחד מז' מצות ואם כן אף לא תקח שוחד בכלל האיסור בהו ועובר משום לפני וכו' ולא העלה הרב הנ"ל דבר ברור והעולם נוהגין היתר משנים קדמוניות ואין שם על לב הנ"ל וצ"ל דס"ל דכל הטעם של שוחד דהוא חד דמקרבי' דעתי' גביה וזהו בישראל דקרובים אסורים לדון אבל בב"נ שכל הקרובים מותרי' לדון אין לך קירוב יותר מזה והכל יודעין שדעת האב קרוב לבן יותר מאדם אחר שנותנים לו אלף דינרים ומכל מקום האב כשר לדון בנו הב"נ אף ליתן שוחד להצדיק הצדיק וכו' מותר דמ"ש מקרובים. ואמת כי בגמרא לא מצינו בב"נ דקרוב מותר לדון רק להעיד ויש לחלק דעדות הוא מגזירת המלך וגבי ב"נ לא היה גזירת המלך ברוך הוא. אבל בדין שיש בו טעם דלא חזי ליה חובה אפשר דגם בב"נ אסור. אבל ראיתי בתשובת הב"ח סי' קי"א ותשובת הגאון מהר"צ ז"ל סי' נ"ה בענין בהמה הנרבעת מגוי דהסכימו דהוא עצמו יכול להיות עד ודיין ולא שייך בי' אדם קרוב וכו' אצל ב"נ ע"ש. וא"כ דיכול לדון על ממון עצמו אין לך שחד גדול מזה שהוא חד וכו' ומזה נראה דפשט ההיתר: