אבל אין יורשי השכיר הסמ"ע האריך מדברי הרשב"א וירושלמי דאפי' בעה"ב חי ומת שכיר אין יורשיו נוטלים והש"ך כתב דא"צ לאריכות דמבואר הוא לקמן סי' ק"ח בש"ע דאין יורשים נוטלים בשבועה יפה כתב אלא דשם מיירי הכל מאין מוריש שבועה לבניו והיינו דבעה"ב טען שפר' לשכיר ומת שכיר א"כ אין היורשים יכולים לישבע שלא פרע רק שלא פקדנו וזהו אינו בהך דמדינא אפי' בשבועה אין לו ליטול אבל אם מת שכיר ולא פרע רק אח"כ אמר הבעה"ב דפרע ליורשים ויורשים מכחישו ורוצים לישבע אי נימא דמ"ש אביהם ומ"ש הם הא שבועה של אביהם הם יכולים לעשות ג"כ וזהו יש קצת ספק ואולם מדברי הירושלמי דקאמר שתקנו בשכיר ולא ביורשים מורה דלא היה תקנה כלל על יורשיה א"כ אף בזו לא תקנו רק לשכיר שטרח ועמל חשו שיראה שכר בעמלו ולא על יורשיו ולכך קאמר הירושלמי דלא תקנו הך תקנה כלל בבנו ואולי לזה נתכוון הסמ"ע והאריך בשביל שנתחדש בו מה שלא נזכר לקמן ודוק.
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
