אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, ג׳

אפי' היה שכיר תובע את הקטן כן היא הגי' הנכונה ברמב"ם דאפי' היה השוכר קטן ותמה המ"ל מה אפי' אם בגדול דטוען ברי הפקיעו ממון שלו לגבי שכיר שישבע ויטול אין לא נפקיע בקטן ואין זה תימא כ"כ דלפמ"ש עקרוהו רבנן שבועה מבעה"ב ושדי' אשכי' ופירשו דמתחילה היה התקנה על הבעה"ב לישבע ואח"כ שדיה אשכיר אבל אם מתחילה לא היה שבועה על הבעה"ב כלל לא הטילו אותו על השכיר כלל א"כ בקטן מעול' לא חלה שבועה עליו א"כ י"ל דאף על שכיר לא שדי' ולכך קמ"ל דמ"מ עכשיו דתקנו שבועה על השכיר אין הבדל בין השוכר גדול או קטן: ויותר נראה די"ל בשוכר קטן אפילו לאח"ז יהיה השכיר נשבע ונוטל דבגמרא קאמרי כל הטעם דאין נוטל בשבועה לאח"ז משום חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין והך חזקה ל"ש בקטן וא"כ חזר הדין לאח"ז כמו בתוך זמנו ולכך קאמר רמב"ם אפי' דמוסב על למעלה דקאמר דוקא תוך זמנו נוטל בשבועה ועז"ק אפי' בשוכר קטן שוה דינו לגדול וטעמו של דבר באמת עמש"ל בישוב דברי רש"י.