או שתבעו אח"ז אין לדקדק באומר לו הילך א"כ חזינן דעבר ושהה ולא שייך מש"ל סק' י"ב דהך חזקה דב"ת לבד סגי דשם ניחא דבאמת הבעה"ב נשבע משא"כ כאן דאין הבעה"ב נשבע קו' הנ"י באמת דה"ל ברי וברי ועכ"פ הל"ל דיהיה הבעה"ב נשבע דמלבד די"ל דהוא דבר לא שכיח ולא תקנו ביה רבנן אף גם בזה כיון דבלא"ה קצץ מידכר דכיר רק משום כדי חייו אמרו רבנן דישבע ולאחר זמן דלדעת הר"ן לא שייך כדי חייו לאח"ז וגם איכא חזקה דאין בעה"ב עובר בב"ת מסייע לדכור לא תקנו כלל שביעה וא"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.