אורים ותומים, תומים · סימן פ״ט, י״ד

הרי בעה"ב נשבע בנק"ח זהו גמ' שלחו ליה לשמואל אומן אומר שתי' קצצת והלה אומר א' מי נשבע שלח להו בזה בעה"ב נשבע קציצה מדכר דכיר ופי' הר"י הלוי והרמב"ם והרשב"א והרמב"ן והרא"ש והר"ן והטור דהכוונה על כופר הכל אמנם הרי"ף והרז"ה פי' דקאי על מ"מ וכ' הש"ך דהעיקר כהרי"ף והרז"ה דאין נשבע רק היסת ככופר הכל ולדידי נר' דאפילו קי' ליה לא מצי לטעון דרבו המחברים רוב בנין ומנין החולקים ובפרט שצורה הקרובה בשמועה זו הוא כדעתם כי אמת במה שטענו על הרי"ף בהא דפריך הגמרא ואי לא אייתי ראיה פקע וה ק' איך ס"ד דמ"מ יפטור בלי שבועה י"ל ולא כמ"ש הש"ך כי עיקר התי' כרמב"ן דס"ד דבעה"ב א"א לישבע דהוא טרוד וא"י וגם שכיר אין לישבע דל"ש ביה כדי חייו דזה דוחק דלא יהיה בקציצה כדי חייו דכבר כתבנו כי עיקר תקנה היה משום כדי חייו וגם מ"ש דס"ל דבשכירות ל"ש משאיל"מ דחוק ביותר ויותר היה מקום לומר כיון דבעה"ב טרוד וה"ל כאומר א"י אם אני חייב לך למה ישבע השכיר ויטול ואי דה"ל מחויב שבועה ומשאיל"מ הא כל הפלפול והקו' לשמואל ושמואל לשיטתו ולא ס"ל משאיל"מ אך זהו דוחק דאם כן כל הפלפול בגמרא וכן ר"נ דטרח ליישב הכל שלא אליבא דהלכתא דלפי דקיי"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם תו אין צריך לכל הפלפול אך מ"מ זהו יותר מרווח ממה שנימא דוחק שלהם שלא יהיה שייך בשכירות משאיל"מ. והנה י"ל בישוב דברי הרי"ף דרך מרווח וכמש"ל דהא לפי דעת הפוסקים במודה בחמשים בשטר אף על פי שאין בו שעבוד נכסים מ"מ ה"ל הילך דא"י לכפור ואף דאלו היה כופר ואמר פרעתי היה המלוה צריך שבועה מ"מ הואיל ונוטל בשבועה בלתי הודאתו א"י לכפור קרינן ביה א"כ ביש עדים דראהו המלאכה א"כ א"י לכפור בפחות שבקציצה ואי דיטעון פרעתי הא השכיר נשבע ונוטל וא"כ הא דשלחו לשמואל בעה"ב אומר אחת קצצתי לך היינו דטוען בפחות שבקציצה וע"כ דאיכא עדי מלאכה כמ"ש התו' דאל"כ מה איריא קציצה אפילו בפרעון אית ליה מגו ואם כן אותו אחד דמודה הא ה"ל הילך כמו נו"ן בשטר הנ"ל ואין כאן מודה במקצת ואין כאן ש"ד כלל ויפה נסתפקו אי יש כאן ש"ד ואולם שמואל פסק דיש כאן ש"ד או דלא סבירא ליה דה"ל הילך בשטר שאין בו שעבוד קרקעות כמש"ל בסי' פ"ח שכן דעת רוב מחברים. או דסבירא ליה בשלמא בשטר ששורת הדין ליטול בלי שבועה רק לחומרא בעלמא הצריכו שבועה מקרי א"י לכפור אף דלא היה נוטל רק בשבועה אבל כאן דהא דשכיר נוטל בשבועה הוא מכח תקנה ושורת הדין אין נוטל כלום אם כן מקרי יכול לכפור דאי היה טוען פרעתיו היה מחוסר גוביינא עד שישבע ולכך לא ה"ל הילך וחייב ש"ד וא"ש והוא פי' מרווח: אך אי קשיא הא קשי' דמה פריך הגמרא מברייתא דרבה ב"ש דתנן קצץ הממע"ה דלמא הברייתא איירי בכופר הכל שאותו סלע שקצץ נתן לו או א"ל הילך ולא נחית הברייתא כלל בדין המ"מ רק להודיע דבקציצה לא תקנו חכמים שישבע שכיר דדכיר ואיירי בכופר הכל ושמואל איירי במ"מ ולומר דמסתמא לא פרע אחת דהוי דומיא דר' יהודא כמו שכתבו התוס' בב"מ ד"ה אי הכי דחוק למאוד דמה ענין הך ברייתא לר' יהודא הא בהך ברייתא לא נזכר ר' יהודא ועוד בקו' הגמרא עדיין לא אסיק הך ברייתא דר"י הוא דסבירא ליה בקציצה דהא פריך מברי תא אחר כך ומשני ר' יהודה הוא ע"ש וא"כ בס"ד פשיטא די"ל דפרע וצ"ל כמ"ש הרמב"ן דס"ל לרי"ף דגבי קציצה לא תקנו חז"ל שום תקנה לשכיר והרי הוא כשאר תביעות וא"כ קשה אי הברייתא איירי בכופר הכל אדקתני אומן אומר שתים ובעה"ב אומר אחת הממע"ה לאשמעינן טפי רבותא אומן או שתי' ובעה"ב אומר איני יודע אם אחת או שתים מ"מ פטור דה"ל איני יודע אם אני חייב לך וקמ"ל דלא תקנו בשכיר שמחולק בקציצה שום תקנה כדי חייו ואם יאמר א"י יפטור ועכצ"ל דמיירי הברייתא במ"מ ואם אומר א"י ה"ל משאיל"מ ואפילו לשמואל דלא ס"ל משאיל"מ מכל מקום הברייתא כהך תנא דס"ל משאיל"מ דהא פליגי תנאי בהך כמ"ש בגמרא שם ועיין שם בתו' או דס"ל מגו ממ"מ לכ"ה ל"א וא"כ ע"כ מיירי במ"מ דאי כ"ה אי דאיכא עדים לחזי מהו קאמרי ואי ליכא מה איריא קציצה אפילו פרעון נמי הא יש לו מגו דל"ש עכצ"ל במ"מ ולא שייך מגו דל"ש וזהו דלא כרמב"ם ומחברים: אמנם לפי' הר"י הלוי והרמב"ם והרא"ש א"ש דכל הסוגיא' הכל בכופר בכל ומה שהקשה מהרש"א עדיין מנ"ל להקשות על שמואל מבכייתא דלמא שמואל איירי במ"מ ולכך פסק ישבע בעה"ב אם נחליט כמ"ש הש"ך סי' פ"ח בשיטת הרא"ש דס"ל א"י לכפור לחוד ה"ל הילך כהנ"ל בלא"ה לק"מ דליכא כאן ש"ד דא"י לכפור דע"כ היה עדי מלאכה אלא אף דלא נימא כן בדברי הרא"ש כמש"ל בסי' פ"ח מ"מ אין כאן קושיא דאם שמואל השיב במ"מ ע"כ היה שאלתם במ"מ ולמה לא שאלו בכופר בכל אי קציצה מדכר דכיר ול"ל דסבירא ליה בכופר בכל אף דלא דכיר ה"ל א"י אם חייב לך משא"כ במ"מ דה"ל בא"י מתוך שאיל"מ דהא שמואל לא ס"ל הך וא"כ תו חד דינא אית למ"מ כמו כופר הכל ולמה שאלו במ"מ ולא שאלו בכופר הכל וגם שמואל מה צורך להשיב ישבע בעה"ב הל"ל בקצרה קציצה מדכר דכיר וממילא לא יפטור בעה"ב משביעת מ"מ כיון דדכיר אלא ברור דחדית לן דין דצריך לישבע אפילו בכופר הכל. ועוד ראיה לר"י הלוי דפריך אי הכי קצץ נמי וקשה מה קו' הא בקציצה אם יש עדים נחזי מה קאמרי ואי ליכא עדים כל התקנה לא יועיל ואי אתה מוצא התקנה רק בישנו עדים ושכחו ומנ"ל דלמילתא דלא שכיח כזה יתקנו ולעיל פריך וניתב ליה בעדים ולא אמרי' דלא יועיל דאולי ישכחו עדים הפרעון אלא דלא חיישינן לכך ואם פריך על בעה"ב ניתב ליה בעדים מכ"ש דקשה בפועל מה צורך לתקנה יקצוץ בפני עדים וטריח' ליה מילתא ל"ל דהא צריך לעדים דאל"כ יש לו מגו ועכצ"ל דהגמרא ידע דינו דשמואל דפסק קצץ בעה"ב ישבע משום כדי חיו הרי דחשו לכדי חייו אף שאינו מצוי ותקנו שישבע בעה"ב וא"כ השתא דאתא להכי דתקנו ה"ל להטיל שבועה על אומן דבעה"ב טרוד וא"ש ודעת של הר"י הלוי מוכרח ועמ"ש בסוף סי'.